הפנים האחרות של המלך הורדוס
// לירון סופר
מצביא אמיץ, מלך עריץ, בנאי פורץ דרך ואליטיסט אנין טעם, בן מסור ומאהב סוער, פוליטיקאי מבריק או פסיכופט? התערוכה החדשה שנפתחה במוזיאון ישראל מציעה לנו חלון לחייו ולמותו של האיש שהיה לאגדה, המלך הורדוס הגדול.
כל מדריך טיולים חווה בחייו אינספור רגעים בהם הוא עומד אל מול מודרכיו, ונתקל בעיניים נדהמות, פה פעור והבעה כללית של "אתה אמיתי?!".
התשובה היא כן, ובגלל זה אתם כל כך אוהבים אותנו. הרי זו ההזדמנות שלכם לחזות בתופעת טבע מהלכת. ברגע הראשון שתפגשו בנו, תראו אדם נורמטיבי למראה, מודרני וחייכני. ואז, רגע לפני שרומיתם- בום! אנחנו פותחים את הפה ולא מפסיק לדבר על ימים עברו שבמקרה הטוב חלפו לפני כמה אלפי שנים, ובמקרה הרע קדמו לדינוזאורים. לרגע אתם משותקים. אתם לא מבינים איך לעזאזל, אדם שלובש ג'ינס של קסטרו, דובר עברית ואפילו יש לו אייפון- מדבר על מלחמות בין עמים שנכחדו, ערים שחרבו ועל שמות של אנשים שמתו לפני 2000 שנים, כאילו אלה אוטוטו יכנסו דרך הדלת. כאילו לא השתנה דבר בעולם מאז אותו יום (שמסתבר) שהיה גורלי, ואילו אתם, שמעתם עליו לראשונה. זה הרגע בו תתייגו אותנו כמוטציה של היקום, תתהו מאיזה כוכב נחתנו, מה אנו אוכלים לארוחת בוקר ואיך בכל זאת קורה שאדם מתעניין בעבר יותר מבהווה?!
-פרסומת-
ובכן, ימי בית שני שכנעוני, שגם במציאותנו רווית המשברים והשחיתויות, חיינו בעצם משעממים. הפעם, אני מבקשת לשכנע גם אתכם, ומזמינה אתכם לשוטטות בתערוכה שכולה התלהבות אקסטטית מהפרטים הקטנים, שבאים לספר סיפור גדול על אדם ענק שנולד לפני 2050 שנה, ומאז לא נשכח. אפילו פצצה גרעינית לא תוכל לגרום לנתניהו, אובאמה או אחמדינג'אד לזכות בתואר "הסקסי ביותר" בתחרות מול מרקוס אנטוניוס, קליאופטרה והורדוס.
לחובתו של הורדוס ניתן לזקוף מגרעות רבות, אך לא ניתן לקחת ממנו את כשרונו האדיר בתכנון ובנייה מונומנטלית ואסתטית. הוא היה אחראי למפעלי בנייה רבים, וביניהם ארמונותיו הרבים, שכללו את מיטב העיצוב האדריכלי, בתי מרחץ ומתקני מים. התערוכה בת 6 האולמות וכוללת ממצאים נדירים שנמצאו בהרודיון, וכן ממצאים "אורחים" בני התקופה מרחבי הארץ והעולם. היא משחזרת חלקים מארמונותיו, ומציגה הדמיות מחשב מרשימות של מפעליו.
אולי גישתו האדריכלית מלמדת יותר מכל על אופיו – הורדוס לא חיי על פי חוקים, הוא המציא אותם! כך הצליח לגבור על חוקי הטבע ולבנות את רחבת הר הבית העצומה מעל הר המוריה העגול והקטן, את נמל קיסריה הענק, או את ארמונותיו על פסגות במדבר.
לו הייתם אהוביו, אין ספק ששמכם היה מהדהד מראשי הבניינים: לזכר אנטיפטרוס, אביו, בנה העיר אנטיפטריס, ולזכר אמו, את המבצר המרשים מעל יריחו, קיפרוס, על שמה. אחיו, פצאל, זכה שייבנה על שמו מגדל מנקר עיניים בירושלים, ועיר בבקעה בשם פצאליס. ונחשו על שם מי כינה את ההרודיון בו נמצאו שרידי ארמונו המפואר שזכו לשחזור בתערוכה? תוכלו להתרשם מכרכובי האבן המקושטים ומהפרסקאות הצבעוניים המוצגים, שעיטרו חדרי האירוח. מהפנט לראות כיצד על הטיח שקישט את קיר האבן צוירו חלונות הפונים לנוף פסטורלי.
בין היתר מוצגים ממצאים שטרם הוצגו מהר הבית, אמבטיה עשויה אבן קוורציט מארמונו בקפריסין, אמפורות יין ענקיות מחו"ל, כלי יבוא מוצרי מזון, ואפילו פכית פקוקה עם נוזל, החשודה כשריד אחרון לבושם האפרסמון הנדיר והיקר. ממצאים אלה מלמדים על מנהגיו של המלך אנין הטעם והנהנתן, שלא הסתפק בפחות מהטוב ביותר, בעת שישב לרחוץ בג'קוזי או להתחמם בסאונות אותן בנה להנאתו.
אולי החדר האהוב עליי בתערוכה הוא זה המוקדש ל"ברנג'ה" של הורדוס, עליה נמנית האליטה הרומית. היה זה אחד השליטים ומאהבה של קליאופטרה, מרקוס אנטוניוס, שבזכותו הורדוס נתמנה למלך יהודה וכבשה מידי השליטים החשמונאים. אולם ידידו זה הובס בידי יריבו, אוקטביאנוס, והורדוס מיהר לרומא אל הקיסר החדש, הסיר עטרת מלכותו, הודה בנאמנותו לאויבו ופנה ללבו: "אני מקווה שתחקור כיצד אני נוהג עם ידידי ולא ידידו של מי הייתי". בתערוכה מוצגים פסלים מרשימים של מרקוס אנטוניוס, קליאופטרה, אוקטביאנוס ואשתו, ליוויה. כמו כן מוצגים כלי זכוכית וכסף יקרים שיש לתאר שמסוגם שימשו במשתאותיו היקרים.
התערוכה מנסה לגעת גם בפן האישי והמשפחתי של המלך. מסופר כי אוקטביאנוס התבדח פעם, כי טוב להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו. בדיחה זו אינה מפליאה נוכח העובדה שרצח את אשתו, מרים החשמונאית, אליה בערה אהבתו, כיוון שחשד שבגדה בו עם ידידו. מסופר ש"בשוך זעמו ניצתה אהבתו שנית, ואש תשוקתו בערה בו עד כי דימה בנפשו שהיא לא מתה כלל, ובמצוקתו היה פונה ומדבר אליה כאילו עודנה בחיים. אך עם חלוף הזמן התפכח משגעונו, ועומק יגונו היה כעומק אהבתו לה בחייה". האגדה מוסיפה כי את גווייתה טבל בדבש, והמבין יבין מה קרה אחרי כן. אם המעשה מסעיר את נפשכם, תוכלו להירגע, כי בהמשך ציווה גם לרצוח את שני בניו ממנה בחניקה, ובן נוסף מאשה אחרת. מדהימה אמירתו של ההיסטוריון יוספוס פלאביוס, על האיש, כי "מעטים זכו שיאיר להם המזל בחייהם כפי שהאיר לו, שכן היה הדיוט שעלה למלוכה… אך בחיי המשפחה לא היה אומלל כמוהו". הורדוס היה ריאלי ולא השלה את עצמו. למרות חוזקו, ידע היטב שנתיניו היהודיים תיעבוהו וכי יגילו במותו. על כן, מסופר שלפני שנפח נשמתו ציווה לכלוא את כל נכבדי יהודה. מיוחס לו שאמר: "יודע אני כי יום מותי יהיה יום חג ליהודים… צוו לכתר את האנשים הכלואים… ולהמיתם מיד עם צאת נשמתי- כך יבכו אותי, אם גם בעל כורחם, ארץ יהודה כולה וכל בית ובית".
פרופ' אהוד נצר ז"ל
שחזור הקבר בתערוכה
הורדוס מת ונקבר בהרודיון, ואולי גולת הכותרת של התערוכה היא שחזור המאוזוליאום והסרקופג שלו, ששבריהם נמצאו באתר, והעידו כי בני תקופתו ניתצום בחמת זעם. השברים אוחו ושוחזרו במלאכת אומן ומוצגים בתפארתם. שנים רבות מקום הקבר לא היה ידוע, ופרופ' אהוד נצר ז"ל מהאוניברסיטה העברית, הקדיש חייו לחיפושו. לאחר 40 שנות חיפושים, איתרו בהרודיון, ולמרבה הצער, מצא את מותו, כשקרס המעקה עליו נשען באתר. אולי מותו הטראגי הוא במידה מסויימת פואטי, מאחר שהאיש שאת חייו הקדיש להורדוס, מצא את מותו בקברו. התערוכה מוקדשת לזכרו של הארכיאולוג הדגול, ואוצריה הם דודי מבורך וסילביה רוזנברג.
לסיום, ודאי תשאלו הכיצד אני יכולה להעריץ ולאהוב אדם כה אכזר?! ובכן, הורדוס ממש התאמץ שנזכור אותו: בעיר ובמדבר, בהר ובמישור החוף! לא כואב הלב למנוע זאת ממנו?! חוץ מזה, אודה שבלעדיו הייתה לי הרבה פחות עבודה…
