נטע זר ומוזר

בחברה הישראלית כיום, כמעט ואין מי שלא חווה את מסלול החיים הישראלי הממוצע: תיכון, צבא, דרום אמריקה, אוניברסיטה, אך במרחבי הקמפוס ניתן לראות סטודנטים שאינם חלק מהמסלול הרגיל. זהו סיפורו של דוד (שם בדוי), חרדי הארדקור, שלמרות הסביבה הלא תומכת, משקיע את רוב זמנו בלימודים אקדמיים, והפך לזר בשני העולמות ביניהן הוא מלהטט

//שירה זהבי

בשנים האחרונות נצפים יותר ויותר סטודנטים שהמראה שלהם משדר כי סביבתם הטבעית איננה האוניברסיטה כלל וכלל. להיפך, זו מסגרת שבמקום מוצאם מוקיעים ושוללים מכל וכל, והיינו מצפים לראותם באחת הישיבות הפזורות בארץ, מתנועעים מעל גבי סטנדר ומתפלפלים בשקלא וטריא.

אחת הישיבות הפזורות בארץ, מנועעים מעל גבי סטנדר ומתפלפלים בשקלא וטריא. צילום: ויקיפדיה

אחת הישיבות הפזורות בארץ, מנועעים מעל גבי סטנדר ומתפלפלים בשקלא וטריא. צילום: ויקיפדיה

שוחחתי עם דוד, חרדי בכל רמ"ח איבריו, ויחד עם זאת סטודנט שנה ב'. ניסיתי להבין מה הביא אותו ללמוד לקראת תואר אקדמי באוניברסיטה העברית. דוד מספר כי זה היה לגמרי לא טבעי לו, בהתחשב במקום ממנו בא: "בשאלונים של כל הארגונים העוסקים בשילוב חרדים יש שאלות שקל להבין מהיכן הן באות. לדוגמא – האם יש לך במשפחה מישהו בעל תואר אקדמי. אין לי מושג איך מפלחים את התשובות, אבל בעיניים חרדיות קל להבין מה השאלה הזו באה לשרת. זה תורם להבנה מדויקת של מיהו חרדי 'הארד קור' ולמי היתה בילדותו גישה לספרות שאינה מפרי העולם החרדי, כמו אנציקלופדיות או ספרי אניד בלייטון".

"יש כאלה, לרוב עולים חדשים, או אנשים שהוריהם היו אנשי פא"י וכדו', שעונים לשאלונים האלה בחיוב כי גם אם לאבא או לאמא אין תואר אקדמי, לסבא ולסבתא יש. אלה העונים בשלילה אין להם ברקע שום סיבה לדעת מהי אקדמיה. לקבוצה הזו אני משתייך" אומר דוד, ומוסיף: "אבל דווקא בגלל שזה כל כך לא שייך, כל כך לא הגיוני ולא סביר – הייתי חייב לנסות ולבדוק את האתגר הזה. כמו מישהו עם OCD שאומרים לו "אל תיגע בקיר, הוא מוריד צבע" אז הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שאת אצבעו יעטר כתם של צבע."

אני מניחה שנתקלת באי אלו התנגדויות מצד הקרובים אליך, שמן הסתם ההחלטה לעזוב את הכולל ולהגיע ללמוד באוניברסיטה איננה דבר שבשגרה מבחינתם..

"אני שומע הרבה מחברים חרדים אחרים באקדמיה שנתקלים בכל מיני סוגי התנגדויות. זה כמובן תלוי בעיקר מאיזה מקום הם באים. אלו שמכירים את העולם הזה של האקדמיה או 'העוילם הזה' בכלל, עשויים לקבל זאת בהבנה מסוימת, או לפעמים – דווקא מתוך ההכרה – בהתנגדות חריפה הרבה יותר מאשר אלו שלא מכירים ולא יודעים במה זה כרוך. יש מעגלים רחבים שיודעים ולא מתנגדים, ואלו שהיו מתנגדים אילו היו יודעים, מלכתחילה לא יודעים.."

מוותר על מצטיין דיקן

איך חווית את ההשתלבות בחברה הסטודנטיאלית החילונית והמעורבת?

"ההשתלבות באוניברסיטה הייתה בסדר גמור, אני חייב לציין לשבח בעיקר את ההנהלה והצוות. אבל גם במידה רבה את הסטודנטים. כולל אלו שעיניהם הפעורות מלמדות שיש להם כמה שאלות בוערות, אך מחמת שיקולי פוליטיקלי קורקט הם כובשים אותן ומתייחסים לנוכחותי כאילו הייתה הדבר הכי טבעי שיש. כאדם נשוי אני לא מתקשה להתמודד עם חברה מעורבת, אבל אני מבין היטב את אלו המעדיפים שלא להתמודד עם חברה כזו. הן הנשואים ועל אחת כמה וכמה הרווקים. למעשה זו התמודדות כמעט בלתי אפשרית עבור מי שחי עשרים שנה בחברה אחרת ולא הכיר דבר אחר חוץ מן המקום בו הוא גר. זה לא רק עניין של קודים תרבותיים, אלא גם של דברים רבים אחרים."

לאחר שנים של לימוד גמרא- היו קשיים ב"לימודי החול" האוניברסיטאיים?

"לא נתקלתי בקשיים מיוחדים, חוץ מהרגעים בהם אני צובט את עצמי כי זה נראה לי הזוי לחלוטין. באופן די מתבקש, העמידה במטלות האוניברסיטאיות, העבודות והמבחנים, היוותה אתגר מסוים. זה אומנם חדש לי, אבל לא קשה מדי. גם החיים האינטנסיביים הלא סטודנטיאליים לא ממש משתלבים עם עשר שעות ישיבה בספריה על עבודה. אני פשוט מוותר מראש על 'מצטיין דיקן' ושומר לעצמי את הזכות להגיד שאילו רק הייתי רוצה… ובכלל, כל המשימות הסטודנטיאליות מקבלות קונטקסט אחר כשיש בסביבה גם משפחה וילדים. מעבר להתמודדות של חרדי בסביבה חילונית, זו גם התמודדות של בעל משפחה בסביבה צעירה. ולא סביבה צעירה שחוויתי בעבר, אלא כזו שלא הכרתי באופן אישי מעולם."

האם אתה מקבל סיוע כלשהו?

"כל הגופים שאמונים על שילוב חרדים באקדמיה עוזרים, והם רבים מאד. באוניברסיטה העברית יש קבוצת תמיכה מסוימת שאני חייב לה רבות. אליה מצטרפים גם הנהלת האוניברסיטה וקרן ידידות טורונטו. אבל כל התמיכה היא מסביב, איש לא יעגל לי או לאחרים ציון גם אם צריך, או יוריד את הרף הנדרש לקבלה רק בגלל החרדיות."

*תודה לאביתר פייזר שסייע בהכנת הכתבה.

מודעות פרסומת