תרבות (ודברים אחרים)

יש לכם זמן פנוי? יופי. נשאר לכם  ללכת לאיבוד בסרט חדש, לבהות במזרקה בפארק קולק הקסום, או בכלל לגלות כמה רקדנים צעירים ב'פסטיבל הרמת מסך'. החדשות הרעות: על דברים טובים צריך לשלם. 

//יהודה גזבר

מקום

נניח שסתיו בירושלים. נניח שאתם מחפשים מקום לשבת בו בלילה. נניח שיש לכם כוח לצעוד עד ממילא. ובכן, ברווח שבין חוצות היוצר ושער יפו נפתח בקיץ האחרון פארק קולק, על שם ראש העיר המיתולוגי של ירושלים, טדי קולק. המילה 'פארק', אגב, קצת גדולה על המתחם. אם גן סאקר נשאר 'גן', אני לא רואה סיבה להעניק את התואר 'פארק' לכל שטח עם דשא ומדרגות וכמה ספסלים. בכל אופן, בפארק קולק יש דשא, מדרגות, כמה ספסלים, ומזרקה מוזיקלית שמהווה אטרקציה רטובה לכל הילדים בירושלים. בחורף, כשקר, הילדים לא ימצאו את עצמם בתוך המים, ואתם תוכלו לשבת על הדשא, להקשיב למוזיקה (המזרחית, ברובה. סחטיין), לראות את המים עולים ויורדים ולהרגיש לרגע באירופה. כלומר, עד לרגע שבו שיירת ילדים ערבים וחרדים יחצו בצהלה את המזרקה. שגם זה נחמד, כשחושבים על זה: איזו דוגמה יפה לדו קיום.

סרט

בסרט 'הנוער', של תום שובל, שני תאומים מנסים להתמודד עם המצב הכלכלי של משפחתם בצורה לא הכי שגרתית (אלא אם כן אתם חיים בסרט אקשן הוליוודי, ואז כן): אחד התאומים הוא טירון, שחזר לחמשו"ש אחרי שבוע ראשון ועכשיו יש לו נשק. מה עושים עם נשק? נכון, מאיימים על אנשים אחרים. אתם יכולים לחבר אחד ועוד אחד ולעשות לעצמכם ספויילר שבטח כבר הופיע בקדימון. רק אגיד שהעובדה שאחד הילדים הוא חייל, ותמיד הוא עם מדים, מצליחה להעביר ביקורת עדינה אך ברורה על הכוחניות הצבאית ועל הצורה שבה זה בא לידי ביטוי בתרבות הישראלית. מעבר לזה: הצילום והעריכה מהודקים ונהדרים. התסריט קצת הולך לאיבוד (מתחיל כסרט מתח נהדר, גולש לדרמה משפחתית, מסתיים בצורה לא אחידה וקצת צפויה) והסרט בכללו הולך לאיבוד בתפר הדק שבין סרט פסטיבלים (אמנותי, קודר, מורכב) ובין סרט לקהל הרחב. מה שכן, זה מקום טוב לסרט בשביל ללכת בו לאיבוד.

 אירוע

שני אירועים, למעשה. הראשון הוא פסטיבל הרמת מסך 2013 בתיאטרון ירושלים, בין ה25 ל27 בנובמבר. הרעיון הוא לאפשר לרקדנים בודדים וצעירים, הרמת מסךללא תקציב ראשוני, להציג עבודות בכורה. זה אירוע מעולה בשביל להיחשף לעולם המחול המודרני, או – אם נחשפתם כבר – לגלות כישרונות חדשים, רעיונות מרתקים ואת המחיר המופרך שמשלמים בשביל כוס קפה בתיאטרון.

ואם כבר דיברנו על מחירים גבוהים (ואפשר להזכיר, במעמד חגיגי זה, את הארנונה הארורה), אז במעבר חד – זה המקום להזכיר את הפרויקט הנהדר של הצוללת (הצהובה) – 'ג'אז בצוללת': בכל יום רביעי בערב, הופעת ג'אז בחינם. כמובן, אלה לא השמות הגדולים של הג'אז בארץ, אבל גם להקות קטנות עושות מוזיקה גדולה, ואם אתם מחפשים לאן ללכת ביום רביעי בערב, זה שווה ביקור. על הבירה, אגב, תצטרכו לשלם; ככה זה בחיים – בירה עולה כסף. כן, זה עצוב, אני יודע.

 

מודעות פרסומת