הפורום

megaphoneלאחרונה העלו חברי כנסת מהימין חוקים שיש בהם כדי לחזק את מעמדה של הכנסת מול בית המשפט העליון. מה אתכם – בעד או נגד? רגע, אולי שראל וברק ישכנעו אתכם

שראל קדוש, סטודנט למשפטים, בעד:

מבין מאות ראשי הרשויות המקומיות שנבחרו לתפקידם לפני כשלושה שבועות, בולטים שלושה שמספר ימים לפני הבחירות עמדו למבחן נוסף. בג"צ הדיח מתפקיד ראש העיר את ראשי הערים של בת-ים, רמת השרון ונצרת עילית עקב כתבי אישום המוגשים נגדם. למרבה הפלא, (או שלא?), החשדות הכבדים לא מנעו מהציבור להצביע לחשודים הללו בהמוניו ולהעניק להם מנדט לקדנציה נוספת. מבלי להיכנס למשמעות המוסרית והאתית של העניין, מדובר בעוד מקרה המשקף את הבועה שיצר בית המשפט העליון סביב עצמו, המנתקת אותו מרחשי העם.
כאשר מצטברים עוד ועוד מקרים כאלה, כנראה שהמרחק והניתוק בין העם היושב בציון לבין אלו האמורים להכריע במחלוקות המתגלעות אצלו – רב מדי, ויש לצמצם אותו. הכוונה בהצעות החוק החדשות היא לחזור למרכיב הבסיסי של הדמוקרטיה, לפיו רצון העם בא לידי ביטוי בהחלטות השלטון. האמת היא שזה לא תמיד נעים, זה מכעיס וזה גם עלול להיות מסוכן. אבל הציבור בוחר את נבחריו בכדי שיהיו קשובים אליו ויעשו את העבודה. את הבקרה עליהם הוא יודע לתת בעצמו.

ברק פוקס, סטודנט למשפטים, נגד:
בעקבות הצעות החוק של הח"כים יריב לוין ואיילת שקד, עלה מחדש הדיון על האקטיביזם השיפוטי. אני רוצה להסיט לרגע את הדיון מהשאלה על תפקידו של בית המשפט. נעזוב לרגע את הסיסמאות ונסתכל על התכל'ס- האמינו לי, לא הייתם רוצים להיות קבוצת מיעוט בעולם שבו הרוב קובע, אם לא היה גוף שאחראי לווסת את הרוב. אז נכון, גם בית המשפט הוא גוף פוליטי לעיתים. ונכון, הרבה פעמים הוא טועה. אבל עדיין, היזהרו בדבריכם. נסו לבחון ברצינות את כלל המקרים של אקטיביזם שיפוטי. לדעתי על רובם הייתם חותמים.
שתי נקודות אחרונות – לדעתי מצב בו הכנסת מייצגת את הרוב ובית המשפט את המיעוט הוא אידיאלי כל עוד כל רשות נזהרת בכבוד חברתה. שנית, מי החליט שדמוקרטיה (שכוללת הסכמים קואליציוניים מפוקפקים, וח"כים מפוקפקים לא פחות!) עדיפה על דיקטטורה שיפוטית ממגדל השן? אתם באמת עד כדי כך סומכים על הפוליטיקאים שלכם?

מודעות פרסומת