עלה לו הפיוז
לעומת משה ליאון ושאר השחקנים החדשים בזירה המקומית, יש גם שועלים ירושלמים ותיקים שמבקשים את קולכם בקלפי. כזה למשל הוא פפה אללו, יו"ר מרצ בירושלים, שאף הגיש את מועמדותו לראשות העיר ולאחר מכן הסיר אותה, והחליט לשים פתק לבן לראשות העירייה "כי שניהם דרעק".
//רננה הרמן//
פפה, מתוך מה נבעה ההחלטה להתמודד בבחירות לראשות העיר?
חשבתי שבחירות זה לא רק התוצאות של מי ניצח ומי הפסיד, אלא הליך ממושך שמתחיל כמה חודשים לפני יום הבחירות ונגמר כשישה חודשים אחריו. לכל אחד יש אפשרת להביע את עמדתו. היה לי חשוב שהאלטרנטיבה שאני מייצג תישמע. ידעתי מראש של אבחר. לא צריך להיות גאון בשביל זה. הבעיה היא שיש רוב חרדי, ולאחר שפרשתי יש שני מועמדים מהימין שרצים אחרי החרדים כאילו אי אפשר בלי התמיכה שלהם, אבל תמורת התמיכה הם נותנים כל הזמן צ'ופרים לחרדים, ועדות כספים, חלק מועדת התכנון ובקיצור ועדות חשובות שקובעות את האופי של העיר ומאפשרות לחרדים לקבל את השטחים שפנויים. אני רציתי להראות שיש אפשרות אחרת להתמודד בלי לתת לחרדים ובלי להיות קיצוני מימין. אני מרגיש שניצחתי כי אנשים שמעו שאני רץ ושאלו את עצמם למה בן אדם שאין לו שום סיכוי מתמודד. בכך הם הבינו שיש אלטרנטיבה. אסור לשכוח שירושלים ענייה. זו בושה שעיר בירה ממשיכה להיות עיר ענייה, מתחת לקו העוני. אנחנו שומעים על פורמולה אחד ופסטיבלים אבל לא על העוני. הימין או השמאל- זה דבר אקוטי בעיריית ירושלים. אנחנו לא הממשלה, אבל מחובתנו לבנות אקלים של שלום בין 37 אחוז של האוכלוסייה שחיה מנותקת. הפלסטינאים בירושלים הם תושבים מעמד ביניים. הם גרים בעולם שלישי בעוני חמור ובאמת כואב שלא ניתן להגיע לשלום. כיום אין קשר בין ערבים ירושלמים ליהודים ירושלמים.
מה אפשר לעשות בעניין?
קודם כל מפגשים. כל אחד יש לו דימוי שהשני הוא האלים אבל ברגע שרואים את השני הדימוי הזה משתנה. דבר שני: השכלה- לתת להם אפשרות לאוניברסיטה, ללימודים אקדמאיים, למלא חלל ריק של בתי ספר, תכניות בנייה. כל ניסיון של התנחלות בתוך מזרח ירושלים הוא בעייתי בעיניי. לפני חודשיים ניר ברקת עשה אבן פינה על 63 יחידות דיור בתוך שכונה ערבית. זו פרובוקציה. אם מחר ביבי מקבל אומץ וחותם הסכם שלום- איך ייראה השלום ברחוב? זה התפקיד שלנו בעיריית ירושלים- לתת אפשרות שכשיגיע השלום. אגב, עם החרדים אותו דבר- אני לא יכול לקבל את זה שהם יקבעו את האופי של החיים שלי שכולל קולנוע ותיאטרון בשבת. הם לא מרשים לנו אפילו תיאטרון סגור בשבת. הם מנסים לסגור כבישים ותחבורה ציבורית בשבת. אני גם לא רוצה שיכנסו לשכונות החילוניות ויבנו שם ישיבות. יש 1750 בתי כנסת בירושלים. שיעשו שם מה שהם רוצים אבל שיתנו גם לנו לחיות לפי בחירתנו.
מה יש לי לפחד? שניהם דרעק!
כשהחלטת להתמודד על ראשות העיר, עד כמה לקחת בחשבון את הסיכון לפיצול קולות והעלאה של מועמד שפחות אטרקטיבי גם לדעתך?
לקחתי סיכון. מה יש לי לפחד? שניהם אותו דרעק. החברים שלי פחדו יותר ממני כי אני מראש ראיתי בשני המועמדים אותו דבר. אולי אחד קצת יותר טוב, אבל לא באופן משמעותי. בבחירות הקודמות אנשים בחרו אחד כי שנאו את השני. זה לא רציני. אני חושב שאי אפשר לנהל כך את העיר. זה לא משנה. נסבול אחד את השני בכל מקרה. אני כבר 8 שנים מחפש מועמדים, פניתי גם לאנשים שהם היום שרים או חכים או אפילו מהליכוד. כולם אמרו לי: אין מה לעשות עם ירושלים. אף אחד לא התעניין בירושלים. ראש עיריית ירושלים זה התפקיד החמישי הכי חשוב במדינה, אבל אף אחד לא רוצה את התפקיד- הוא מסובך, דורש הרבה עבודה ויש תפקידים שיותר קל להגיע אליהם. ירושלים עיר קשה ונהדרת. אין אנשים של ציונות של אז שמוכנים ללכת לכל מקום.
ניסיתי ליצור אוירה כמו בתקופה של קולק- אבל זה לא הלך. לא נורא, ירושלים קיימת כבר 2000 שנה. אני אמשיך..
במי אתה תומך כרגע לראשות העיר?
אני תומך בפפה אללו- שלו אני אצביע בלב. במציאות אשים בקלפי פתק לבן. לא ללכת להצביע זה חוסר אחריות, ואני לא יכול לקבל את זה. אבל לשים פתק לבן זה דמוקרטי מאד. גם בפעם הקודמת עשיתי את זה.
מה דעתך על ליאון?
אם הוא היה מתמודד בגבעתיים הייתי עוזר לו. מי שלא מרגיש את ירושלים, לא יכול להיות כאן ראש עיר. גם הקשרים שלו עם ליברמן ועם דרעי בעייתיים.
האם יש לחילונים, ובפרט לסטודנטים שבאים מבחוץ, מה לחפש בירושלים?
בקדנציה הנוכחית היה לי תיק התרבות והאמנות, ושינינו את האווירה לגמרי: מעיר שאין לצעירים מה לעשות בה לעיר שלצעירים יש מה לעשות בה. הבעיה היא שצעירים לא חיים רק מתרבות וחייבים גם להתפרנס ולחיות בדירה. לא הצלחנו להוריד מחירי דירות ולדאוג לתעסוקה לסטודנטים. אם לא נצליח בזה, הם יברחו מירושלים. צריך לעשות סדר עדיפויות. אם זה יהיה בראש סדר העדיפויות והנושא יקבל עזרה ממשלתית, אנחנו נוכל לעשות את זה. לדאוג שתהיה פחות בירוקרטיה, כי זה דבר שעוצר פרויקטים. אני מסתובב הרבה באוניברסיטאות, סטודנטים אוהבים את ירושלים, הם לא מפחדים מהחרדים, מה שחשוב להם זה בעיקר תעסוקה- תרבות וספורט יש להם, אבל עבודה טובה זה העיקר.
למה בעצם אתה חותר לחלן עיר שרובה דתית (גם יהודים וגם ערבים)? אולי מה שצריך זה לזרום עם הרוב ולא לכפות תהליך שלא בא מרוב התושבים?
ירושלים היא לא עיר אחת. כמה יהודים כבר הולכים לטייל במזרח העיר? העיר מחולקת וצריך לחלק אותה באופן טבעי. מבחינה גיאוגרפית לא צריך לחלק את העיר, אבל בעירייה נעשתה חלוקה. השכונות היהודיות יישארו עיר הבירה של ישראל, השכונות הערביות יהיו עיר הבירה של אל קודס. אחר כך תהיה גם עירייה משותפת שתטפל בעניין של תיירות, מים ואקולוגיה. נוכל לפעול ביחד, ואז בעוד חמישים שנה נהיה עיר אחת. היום יש שנאה. אנחנו לא כמו באירופה – שם שנאו אבל היהודים התחתנו עם העמים האחרים ואחרי שני דורות נטמעו. אצלנו אנחנו לא ביחד בכלום- אפילו לא במוסיקה. לכן זה בלתי אפשרי בעיניי לקיים עיר אחת. בואו ניפרד בינתיים.
כולנו פה קצת קוקואים
מה אתה הכי אוהב בירושלים?
את הנוף שלה, את איך שהיא בנויה, ההיסטוריה שלה, המורשת. אני מאמין בסינדרום ירושלים- כולנו פה קצת קוקואים, זו עיר נהדרת, אין לי שום אמונות בעניינים אחרים- רק בירושלים. יש בעיר אנרגיה חזקה.
מה לדעתך הבעיה הכי הגדולה ביותר בירושלים?
שאין שלום.
למה לדעתך השמאל באופן כללי נשאר בד"כ באופוזיציה גם בכנסת וגם במועצה בירושלים?
בכל התופעות- גם העולמיות וגם החברתיות, המיעוט תמיד צודק יותר מהרוב. אנחנו מתקדמים בגלל שהמיעוט דורש את השינוי.
מי לדעתך זייף את המסמך של מרצ על בלימת ההתחרדות ומה בדיוק היה שם?
קשה לדעת. אני חושב שזה חרדים, אבל יש אומרים שזה מישהו שמפחד מבחינה אלקטוראלית. חבל שזה קרה, אבל תופעות כאלה יש תמיד.
מה העניין עם הסיפור שחרדים הציעו לך סכום גדול כדי שתרוץ ותקלקל את הקמפיין של ניר ברקת?
הייתה שיחה באקראי שבה שאלו למה אני לא רץ, ואמרתי שחסר לי מיליון שקל. יכול להיות שליאון לא יודע מזה בכלל, אבל לחרדים יש עודף כסף. מיד הם הבינו שאני לא מוכן. אשתי אמרה לי: למה אתה לא לוקח את זה? אבל כולם הבינו שזה לא רציני ושאני לא מעוניין.
אם אתה לא תומך, לא תוכל להמשיך
בקדנציה האחרונה פוטרת בגלל חילוקי דעות קשים עם ברקת- האם במידה ותיבחר הפעם למועצה תוכל לשבת עם ניר ברקת בקואליציה או שמראש אתה בונה על לשבת באופוזיציה?
פוטרתי בגלל תכנית שאני חושב שהיא אסון לעיר. אני אמרתי לניר ברקת שלא אתמוך בתכנית. הוא אמר לי: "אם אתה לא תומך, לא תוכל להמשיך". אמרתי שלא אמשיך. בתגובה הוא בקש שאצא בהצבעה, אבל אמרתי שאני רוצה שידעו שאני נגד. הוא ידע מהתחלה שכך אגיב. אחרי שנה הוא התחנן שאחזור וחזרתי. באופן כללי, כל העניין של קואליציה ואופוזיציה זה עניין של קוים אדומים. אתה אף פעם לא תקבל במאה אחוז את מה שתרצה. אז מתי אתה מתפטר? כשזה עניין של יותר מ 50 אחוז ויתור. אני חושב שקשה לחיות עם ברקת. מצד שני, קשה גם לחיות איתי.
איך תפעל בקדנציה הנוכחית לטובת הסטודנטים? ומה דעתך על פיטורי המרצים במדעי הרוח באוניברסיטה ועל סגירת הפקולטה לרפואת שיניים? האם תפעל כדי למנוע זאת במידה ותיבחר למועצה?
קודם כל הדבר הראשון שאני מציע זה אוזן קשבת. החדר שלי פתוח תמיד, ובדרך כלל כשיש בעיות של סטודנטים, בעיקר סטודנטים לאמנויות מבצלאל, אנחנו מדברים והפתרון הנכון מגיע מהם. היו מקרים שהם הציעו לי פתרונות שלא חלמתי עליהם.
דבר שני- בכל העניין של תעסוקה, אני לא רוצה להוציא שפן ולהגיד שיש לי פתרון. זה קשה. אבל אני חושב שאם המרצים ייפגעו, הסטודנטים ייפגעו ואם הסטודנטים ייפגעו, ירושלים תיפגע. כך שצריך לבוא לקראתם. ועדת טרכטנברג עסקה בזה. חייבים לבנות ועדה עם פרופסורים סטודנטים וכלכלנים על מנת לבדוק איך אפשר לפתור את זה.
