המופע של ויקטור ג'קסון

פאנצ' אחרי פאנצ', רון דרך עקב בדריכות אחר שלישיית ויקטור ג'קסון. רשמים מראפ מתוחכם בעברית גבוהה, היפ הופ מסחרר וביטבוקס אנושי מושלם.

//רון דרך

ביום רביעי 28.5, לקראת המופע של ויקטור ג'קסון, האברם בר היה מאוכלס עד אפס מקום, ההופעה הוגדרה כמופע ישיבה, אבל מכיוון שלא נותרו כסאות פנויים, כרבע מהקהל (כולל עבדכם הנאמן) בפועל זכה למופע עמידה. המופע של ויקטור ג'קסון מורכב משלוש צלעות (כמו הכובע שלי, רק בלי הכובע), יוסף סירטיש (הוא עמית אולמן), ג'ימבו ג'יי (הוא עומר הברון), שמנהלים לאורך כל ההופעה דיאלוגים בפינג פונג במהירות של 200 קמ"ש, 5,000 RPM ומנחיתים על הקהל פאנצ'ים בקצב מסחרר, והצלע השלישית הוא איציק פצצתי (הוא עומר מור), הביטבוקס האנושי, שנותן לחבר'ה את הגיבוי הקצבי והמלודי באופן מושלם על הגיטרה האקוסטית.

פרסומת

פרסומת

המופע של ויקטור ג'קסון כשמו כן הוא- מופע, לא הופעה. מדובר בערב מתוזמר היטב שכולל דמויות, נרטיבים, תלבושות, סיפורי מתח, סאטירה, דרמות ומנה גדושה של קומדיה. באופן לא אופייני לאומני הז'אנר, מדובר במופע מושקע ומדויק עד הביט האחרון, ניכר שהושקעו שעות ארוכות בחזרות ובליטוש החומרים. בנוסף על ההשקעה, חברי ההרכב ניחנו בכישרון מעורר השתאות לתזמון, גם מבחינה קצבית וגם מבחינה קומית, ואלה למעשה המרכיבים שעושים את ההבדל בין כמה חבר'ה כישרוניים שמריצים דאחקות על הבמה לבין מופע היפ הופ מהודק שיותיר אתכם מסוחררים.

הקצב בו סירטיש  וג'יי יורים את המילים הוא לעתים כל כך מהיר שעד שהמוח האנושי הממוצע מצליח לעבד את הפאנצ' הם כבר 3 משפטים קדימה, משחילים פנינים כמו "אין ראפרים עם שטריימל" ("חוזר בתשובה"), "אני האתוס, המיתוס, תמצית ההגשמה,  הליפ גלוס על שפתיה הצוחקות של האומה" ("סופר אגו"), "מי יגיד קדיש על העברית בעברית" ועוד. אבל חברי ההרכב לא בולעים או מוציאים את המילים מהשפה לחוץ, הם מבטאים כל מילה ומילה באופן מדויק ובכלל נותנים מקום של כבוד למילים ולשפה, כשלצד מילות סלנג ושפת רחוב הם מצליחים גם להכניס "עברית יפה" או "שפה גבוהה", או איך שתרצו לקרוא לכל מילה שאי אפשר לתמצת באייקון, בצורה טבעית לחלוטין ובכך, במקום להיות שותפים להידלדלותה של השפה הם שותפים לחידושה והחייאתה. כן, לא פחות. ואכן בכמה וכמה הזדמנויות חברי ההרכב מדברים על עוני השפה, או על הנטייה של ראפרים לדבר הרבה ולומר מעט. כך למשל בקטע "עשיתי" ג'ימבו ג'יי מדגים כיצד באמצעות מילה אחת (נחשו איזו..) אנחנו מייתרים 50 מילים בשפה העברית ומצמצמים אותה ואת עצמנו לקריקטורה.

באשר לפצצתי, לא לחינם עשיתי שימוש במילה "מושלם" כדי לתאר את נגינתו. אין מיליגרם של רישול בנגינתו ובתיפופו של פצצתי, שמוציא את המקסימום גם מהגיטרה וגם מתיבת התהודה שלה ושלו. נגינתו של פצצתי מתחברת באופן כל כך טבעי ואורגני לשלל הקטעים והשירים שהיא כמעט ואינה מורגשת, אך עושה את כל ההבדל.

IMG_1876

צילום: חן תירוש

בהופעה התארחה גם הצ'לנית עדן ג'משיד המצויינת מ"האחיות ג'משיד". תוספת הצ'לו הפיחה קצת יותר דרמה ועומק בשירים בהם השתתפה, והניגוד בין הצלילים המקוטעים של פצצתי (סטקטו למקפידים שביניכם) לבין צליליו הארוכים והנמוכים של הצ'לו (לגאטו לפלצנים מביניכם) הקפיץ את השירים רמה אחת למעלה.

במקביל להופעותיהם בפורמט של המופע של ויקטור ג'קסון, חברי ההרכב מריצים גם מחזמר מצוין בשם "העיר הזאת", מחזמר ראפ, אחת היציאות המרעננות שתיתקלו בה, שמביאה לידי ביטוי את יכולותיהם המגוונות של חברי ההרכב לתיאטרליות, קומדיה, מלודיה, והכל לפי הביט.

המופע של ויקטור ג'קסון הוא לא לאוהבי ראפ בלבד. אם אתם אוהבים מלודיות טובות, קצב מקפיץ, מילים מושחזות ולצחוק כמו ילדים, מקומכם עם שלישיית הג'קסונים.

מודעות פרסומת