My God, Help me to survive this deadly love

הסכם איחוד שמוציא את העוקץ מהבחירות הקרבות, יו"רי אגודה שעסוקים במרוץ למועצת העירייה, ו6.5 מיליון ₪ שגם בשנה הקרובה יישפכו על המטרות הלא נכונות. הטור הקודם שלו עורר הדים רבים, אבל טל דרור עדיין מודאג.

//טל דרור

נשיקה תממונה גדולה 2 - תבחרי מה יותר טוב לך

הנשיקה הלוהטת, הגרפיטי המפורסם ביותר על חומת ברלין

"אלוהים, הצל אותי מהאהבה הקטלנית הזאת" – לא חייבים להיות סטודנטים ליחב"ל כדי להכיר את המשפט שהופיע בגרפיטי המפורסם ביותר על חומת ברלין והציג את נשיא בריה"מ ליאוניד ברז'נייב מנשק בלהט את מנהיג גרמניה המזרחית, אריך הונקר. המשפט הסאטירי שליווה את ציור הנשיקה בין שני המנהיגים הביע את חששותיהם של מיליוני אזרחים בעולם מפני האהבה הגדולה ששררה ביניהם, אשר הבינו כיצד הם אלה שהולכים להיפגע ממנה. הנשיקה בין שני המנהיגים הקומוניסטים מקבלת תפנית אגודתית מדאיגה בעקבות מה שמתרחש לאחרונה בין כותלי האוניברסיטה, כששני התאים המובילים מגבשים הסכם קואליציוני מפוקפק.

יו"ר האגודה בפריימריז והסטודנטים משלמים

כמו בכל שנה, עם ריח הבחירות לאגודה באוויר מתחילים לצוץ הקמפיינים להרצת המועמדים. בימים אלה אנו כבר שומעים על 'הישגי האגודה' בראשות תא אופק ואיבנטים בפייסבוק נפתחים על ידי המועמדים על ימין ועל שמאל. אחת השאלות שכל סטודנט צריך לשאול את עצמו בתחילת שנה"ל היא האם בכלל משתלם להיות חבר אגודה? האם אותם 310 ש"ח, המהווים קולקטיבית מחצית מתקציב האגודה (3 וחצי מיליון ש"ח מתוך 6 וחצי סה"כ), אכן מצדיקים את עצמם? האם התקציב המכובד הזה מנוצל בצורה הטובה ביותר, אשר מקדמת את האינטרס הסטודנטיאלי? זו כבר שאלה יותר מורכבת, שדורשת להבין מי הן הנפשות הפועלות.

מעריב

מרוץ למועצת העיר לא מנצחים עם זוטות כמו מחירי המחברות הסרוקות או הסנדוויץ' בקמפוס וחברי 'תא אופק' מבינים זאת היטב.

יו"ר האגודה הנוכחית, יעל סיני וקודמה בתפקיד איתי גוטלר, שניהם נציגי "תא אופק", מתכננים לרוץ למועצת עיריית ירושלים מטעם מפלגת העבודה בבחירות שיערכו בסוף השנה. אז נכון שהסטודנטים בעברית ממשיכים לפנטז על הורדת מחירי המעונות, מחירי המזון בקמפוס, מרכזי הספורט ושיפור התחבורה. אז נכון שאנחנו פוזלים בקנאה אל הסטודנטים התל אביביים שהצליחו לבטל את אחת הגזירות המיותרות והמטופשות באוניברסיטה – 'דמי סריקה' למחברות הבחינה. כל זה בטל בשישים כשרצים למועצת העיר או שואפים להשתמש בטייטל של 'יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית" כדי להתקדם פוליטית במפלגה כזו או אחרת.

היושבים בקומה 2 של בניין סינטרה מבינים שמירוץ למועצת העיר לא מנצחים עם זוטות כמו מחירי המחברות הסרוקות או הסנדוויץ' בקמפוס וחברי 'תא אופק' מבינים זאת היטב. בחירות למועצת העיר מטעם מפלגת העבודה מנצחים עם מאבקים נגד עובדי קבלן, מחאות חברתיות למיניהן והפגנות נגד הממשלה. אם תהיתם למה האגודה התעסקה בדברים האלה במקום בדברים החשובים לכם באמת בשנתיים האחרונות – התשובה ברורה כשמש.

משחקי הכס מודל הר הצופים

עם פרסום הטור הקודם זכיתי למבול של פניות. גם הפוסט בפייסבוק זכה לאלפי צפיות אך דווקא כשנדמה היה שאולי בבחירות שיערכו ב-22 במאי נוכל לבחור בועידה חזקה, רצינית, כזו שמייצגת את הסטודנטים ולא משרתת את רצונותיהם הפוליטיים של היו"ר והסיו"ר – הוחלט על 'הסכם קואליציוני' בין תא אופק ותא התעוררות. אל תטעו – אין זה אומר שאחרית הימים הגיעה והועידה הבאה שתיבחר תדע לייצג אותנו, הסטודנטים, בצורה המיטבית. בצער רב אני אומר – ההיפך הוא הנכון.

משמעות ההסכם המתגבש בין שני התאים היא פשוטה – רוטציה בתפקיד היו"ר והסיו"ר בשנתיים הקרובות (תא אופק ימשול בשנה הקרובה ותא התעוררות בשנה שלאחר מכן), הועד המנהל יקבע מראש, על טבלאות אקסל ובמיילים. דמוקרטיה הר-צופיאנית. המועמדים לתפקיד היו"ר משני הצדדים – גיורא ואלה מתא אופק ואלדד פוסטן מתא התעוררות, פותחים את משחקי הכס מודל הר הצופים – מערכת של בריתות, הסכמים והרבה מאד מקום לקומבינות שיערכו על גבינו. את האינטרסים של תא אופק והאישור למהלך שניתן מ-'זקני השבט' המכתיבים את סדר יומו של התא אני יכול להבין – התא נמצא בנקודת שפל עם נציגים ופעילים 'סוררים' שמאסו בדרך בה דברים מתנהלים, ואנטגוניזם רב כלפי התא מצדם של מאות סטודנטים. האינטרסים של תא התעוררות נותרים עלומים בעיני – ההנחה הסבירה ביותר היא הטראומה שעבר התא הצהוב בשנה שעברה, עת זכה למספר נציגים רב יותר בהר הצופים, אך נכשל בתרגום היתרון המספרי לשליטה על הנהגת האגודה והועד המנהל.

פגיעה אנושה במועמדים עצמאיים

תל אביב מחברות בחינה

אז נכון שאנחנו פוזלים בקנאה אל הסטודנטים התל אביביים שהצליחו לבטל את אחת הגזירות המיותרות והמטופשות באוניברסיטה – 'דמי סריקה' למחברות הבחינה. כל זה בטל בשישים כשרצים למועצת העיר או שואפים להשתמש בטייטל של 'יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית" כדי להתקדם פוליטית במפלגה כזו או אחרת.

את מידת הנזק שמשחקי הכס יסבו לציבור הסטודנטים, רק ימים יגידו. שתי תוצאות מיידיות כבר ניתן לראות – ראשית, פגיעה אנושה במועמדים העצמאיים, אלה שרצים נטולי אינטרסים תאיים או מפלגתיים. מה הטעם לרוץ באופן עצמאי, כשחוקי המשחק כבר הוכתבו מראש? כשיודעים מי יהיה היו"ר ומי הסיו"ר? כשיודעים מי ישב בועד המנהל וכיצד יחולקו המנדטים בין התאים? שנית, המהלך מהווה פגיעה קשה מאד בדמוקרטיה השבירה גם ככה של מערכת הבחירות. היא שוללת לחלוטין מאיתנו הסטודנטים 'להצביע ברגליים' ולהשפיע ולו במאום על הרכב הועד המנהל ועל איוש תפקידי היו"ר והסיו"ר של האגודה. המנדט נלקח מאיתנו, וניתן לכמה אנשים בודדים הלובשים חולצות כחולות וצהובות.

במידה וההסכמים יחתמו, הועידה תמשיך לתפקד כחותמת גומי לגחמותיהם ורצונותיהם של היו"ר והסיו"ר. דוגמא אחת מני רבות ניתן למצוא בהתכתבות פנימית המתארת את תחושותיו של נציג בועידה לקראת הצבעה לגבי השבתת הלימודים לפני מס' חודשים:

"… אני חייב לומר שמאוד מפריעה לי הדינמיקה של מה שהלך פה. נראה שאנחנו עם הגב לקיר בהצבעה הזו ("הכל מוכן, אני רק צריך שתחתום פה…") כלומר הולכת להיות שביתה איתנו או בלעדינו… והתחושה היא שמייל מיעל [סיני, יו"ר האגודה] כבר יצא לכל הסטודנטים, הנשיא מוציא היום הודעה לכולם – עכשיו אני רק צריך שתצביעו לי פה…"

החתימה על ההסכם בין אופק להתעוררות גוזר על השנתיים הבאות להראות בדיוק ככה. בינתיים אנו נוכל לשבת על הדשא בקמפוס, לחשוב על מה הולכים להישפך 6.5 מיליון ש"ח בשנתיים הבאות ולקוות, רק לקוות, שמישהו יציל את אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית מהאהבה הקטלנית הזאת.

מודעות פרסומת