מארש גרוניך

העיר העתיקה מספקת לבדה מספיק רגעי קסם * תוסיפו לכך את שלמה גרוניך ומארש דונדורמה בפסטיבל צלילי העיר העתיקה, ותבינו למה רון דרך חזר מוקסם

עם כניסתי לפסטיבל הצלילים שבעיר העתיקה, לֵאוּת שבוע העבודה שעבר עליי כמו התקלפה ופינתה מקומה לנכונות. נכונות לספוג, לקלוט, לשתות דרך העיניים והאוזניים כל מה שלאירוע הנפלא הזה יש להציע.  כירושלמי טרי אני מוצא עצמי נמשך שוב ושוב לעיר העתיקה, לאותם רחובות צרים וסמטאות פתלתלות נוצְרות סוד שמבקשות שתלך לאיבוד בחיקן. לא יכולתי לבקש תפאורה טובה מזו לפסטיבל שמביא לקדמת הבמה הרכבים ואמנים עם צליל פולקלורי, סגנונות מגוונים וחיבור עמוק לשורשים. ואכן, במעבר דרך תחנות הפסטיבל קשה היה שלא להתמסר לצלילי חליל הצד, העוד והסיטאר, הדרבוקות וכלי ההקשה השונים. אך דרכי אצה לי ומטרה סומנה מראש: ההופעה של שלמה גרוניך ולהקת מארש דונדורמה.

לוגולרגלי בית כנסת "החורבה", החל להתקבץ קהל רב שחיכה לבאות. ראשון עלה לבמה שלמה גרוניך לבדו, לבוש שחורים, לראשו מגבעת, סטייל לאונרד כהן, ישוּב ליד הקלידים, והחל את ההופעה בצלילים דרמטיים, כבדים, ארוכים ומבשרים רעות. אצבעותיו החלו להלום וללטף את הקלידים בווירטואוזיות כמו שרק הוא יודע, מפעיל את הקהל בשלל פיוטים ומוואלים. גרוניך הוא מהאמנים האלה שאני הולך להופעות שלהם ומנסה לספור כמה שירים אני באמת מכיר, ככה בשליפה מהמותן, בלי להתעמק, ומעלה בחכתי רק שיר או שניים, וכשמתחילה ההופעה אני חושב לעצמי – "אה נכון, אה וגם זה, אוי ואיך שכחתי את זה, אה, וזה הכי טוב!". ובאמת יש באמתחתו מספר שירים, שעם הישמע הצלילים הראשונים שלהם, הקהל כולו מגיב בידיו, ברגליו ובאגניו.

אחרי שלושה קטעי סולו עלו לבמה מארש דונדורמה (הירושלמיים!) והחגיגה האמיתית החלה. למי שלא מכיר, דונדורמה הם פצצת גרוב של 15 אנשים, כלי נשיפה והקשה, שמרימים קהלים בזמנם החופשי. העיבוד של דונדורמה לשיריו של גרוניך לוקח את השירים למחוזות אחרים, בלקניים, יווניים. לעתים פישטו את שיריו של גרוניך למקצבים יותר "רקידים", לעתים צבעו אותם בגוונים אחרים, אך העיבודים לא העמיסו על האוזניים ולא הביאו לכך שמרוב עצים לא שמעו את היער. ניתן מקום של כבוד לשירים, למלודיות המקוריות הנפלאות.

במהלך השיר "שירים פשוטים" שכשעבר תחת ידיהם של דונדורמה נשמע כאילו נועד להתנגן עם טרומבון וחטיבת כלי נשיפה, שיחק ועדכן קצת גרוניך את המילים ושר באופן מבודח: "כולם רואים כוכב נולד, ומוחאים כפיים, מה שהולך זה מזרחית, אשכנזים מקופחים!". אגב קיפוח, הקהל קיבל גם קצת מנת מציאות כשלקראת סוף ההופעה סיפר נציג דונדורמה שהופעל על הלהקה לחץ כבד להופיע בלי שתי חברות הלהקה מהמין הנשי, נעה סגל ולואיזה סלומון, לחץ לו לא נכנעה הלהקה, וזכתה על כך למחיאות כפיים וחיבוק מהקהל. נראה כי הרחובות הם לא הדבר היחיד שצר בעיר העתיקה.

ועם זאת, ואולי דווקא משום כך, פסטיבל הצלילים בעיר העתיקה הוא אירוע מבורך וחשוב. הדרך הכי טובה, ולמעשה היחידה, למתן קיצוניות, היא להפגיש בין השונים. כך דברים מעניינים יכולים לקרות, שאלו את שלמה גרוניך ומארש דונדורמה.

אחרי שלושה קטעי סולו עלו לבמה מארש דונדרמה והחגיגה האמיתית החלה

אחרי שלושה קטעי סולו עלו לבמה מארש דונדרמה והחגיגה האמיתית החלה

מודעות פרסומת