תחילת עונת הציד

הוג'יווטש חוזר למשמרת: איך נבחרים הנציגים שלנו לאגודה והאם יש סיכוי לראות שינוי בהתנהלותה?

//טל דרור

חג הפסח זה עתה הסתיים, ועמו בא האביב. דשא רוח, דשא חברה והמדשאות בגבעת רם נצבעו שוב בסטודנטים שנהנים לתפוס קצת שמש אחרי החורף הירושלמי. בוא האביב מסמן גם את תחילת עונת הבחירות לאגודת הסטודנטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

בשבועות האחרונים החלה 'עונת הציד' – זוהי התקופה בשנה בה נציגי התאים השונים תרים אחרי נציגים מהחוגים השונים כדי שילבשו את החולצה בצבע הנכון ביום הבחירות. בחודש מאי תיבחר ועידת האגודה החדשה. יו"ר האגודה הנוכחית, יעל סיני מתא אופק, תפנה את מושבה והקרב על הירושה יתחיל. המשוואה היא פשוטה – יותר נציגים 'כחולים' יכתירו את גיורא ואלה ועידו גרינבלום מתא אופק, תא מפלגת העבודה, לתפקידים הנחשקים. יותר חולצות צהובות משמען אגודה בהנהגת אלדד פוסטן ואלול ריפמן מתא הסטודנטים של תנועת 'התעוררות' הירושלמית. ל-'קמפוסי החוץ' (גבעת רם, רחובות, עין כרם) חשיבות גדולה בקביעת היו"ר והסיו"ר הבאים. לעתים קרובות, על פיהם יישק דבר.

התעוררות סמלילבערב פסח שאלנו 'מה נשתנה הלילה הזה?'. זה הזמן לשאול – מה נשתנה בשנתיים האחרונות, פרק הזמן בו תא אופק החזיק בהגמוניה הסטודנטיאלית עם יו"ר וסיו"ר לובשי חולצות כחולות, עם רוב כחול בועד המנהל ועם רוב כחול של עובדי אגודה כמו ראשי מחלקות ורכזים.

קיימים מספר 'נושאי ליבה', אותם אני מגדיר כנושאים חשובים לרוב הסטודנטים ברוב הקמפוסים רוב הזמן:

מחירי המעונות באוניברסיטה העברית ממשיכים להיות המחירים הגבוהים ביותר בארץ לאחר מאבקה הכושל של האגודה. מחירי המחברות הסרוקות, שערורייה בפני עצמה, גם הם לא זכו לשום תגובה משמעותית.

תא אופק - סמליל קטן

תא אופק החזיק בהגמוניה הסטודנטיאלית עם יו"ר וסיו"ר לובשי חולצות כחולות, עם רוב כחול בועד המנהל ועם רוב כחול של עובדי אגודה כמו ראשי מחלקות ורכזים.

ואם בכושל עסקינן, הדמיון הלשוני מחייב אותי להזכיר את עמותת קוסל האחראית על הפעלת מרכזי הספורט של האוניברסיטה העברית. מרכזי הספורט שלנו מתהדרים במחירים שלא רק שהם מהגבוהים ביותר בארץ, אלא הם בלתי סבירים עבור סטודנטים רבים אשר מעדיפים לוותר על התענוג המוענק לסטודנטים במוסדות רבים אחרים כמעט בחינם.

מחירי המזון בקמפוסים ממשיכים להיות גבוהים – הן במכונות הממכר האוטומטיות והן בקפיטריות הפזורות ברחבי הקמפוסים, ובדיקה שערכנו לאחרונה מעלה ששוקולדים במכונות הממכר עולים לפעמים יותר מפי 2 מאשר ברשתות השיווק.

בכל אלה ובנושאים רבים אחרים, מקבל האגודה בראשות אופק ציון נכשל. עכשיו השאלה היא האם הסטודנטים יסכימו לתת להם מועד ב'.

אז מה בעצם הבעיה?

כאמור, בשנתיים האחרונות הנהיגו את האגודה נציגי תא אופק. סטודנטים משועממים כמוני, שמסיבות שאינן ברורות לחלוטין מתעניינים בפוליטיקה הסטודנטיאלית בהר הצופים, נוכחים לדעת שהתא נמצא בתקופה קשה. המאבק על בחירת הנציגים להנהגת האגודה, שבסופו נבחרו גיורא ועידו, היה מאבק מלוכלך שהוציא שדים תאיים רבים מרבצם. התא, זרוע סטודנטיאלית של מפלגת העבודה, חלוק בין מחנות המזוהים עם דמויות פוליטיות שונות מהמפלגה עצמה. נושא מטריד ביותר הוא מעורבותם של 'זקני השבט', מספר בעלי תפקידים לשעבר בתא הממשיכים לבחוש בקלחת ולהכתיב את סדר יומו של התא ושל האגודה כולה. עם קריאת שורות אלה, חלק נכבד מחברי התא מהנהנים בהסכמה, בעוד חלק אחר רוצה לראות אותי נופל מהגג של מגדל המים בהר הצופים, או לפחות מתגלגל במדרגות של סינטרה.

ישנם מספר נושאים שחשובים לרוב הסטודנטים ברוב הקמפוסים רוב הזמן. מחירי המעונות, למשל

ישנם מספר נושאים שחשובים לרוב הסטודנטים ברוב הקמפוסים רוב הזמן. מחירי המעונות, למשל

זהו לא עניין פוליטי. זו לא שאלה של שמאל, מרכז או ימין. המציאות פשוטה מכך – שנה נוספת בהנהגת תא אופק משמעה עיסוק בנושאים כמו עובדי קבלן, מחאות למיניהן או בחירות דמה לכנסת שעלו לנו אלפי שקלים, אך אינם רלוונטיים לרוב הסטודנטיאלי. מועמד תא אופק לתפקיד יו"ר האגודה, גיורא ואלה, אשר הפסיד בבחירות הפנימיות להיות יו"ר תא אופק, היה יכול להיות מנהיג תא מצוין. במסגרת התא הפוליטי אליו הוא משתייך אני סמוך ובטוח שהיה יכול לקדם אג'נדה התואמת את השקפת עולמו ולהעשיר את הפעילות הפוליטית והחברתית של תא הסטודנטים של מפלגת העבודה. בעת הבחירות לאגודה, יהיה על כל סטודנט להכריע האם הוא רוצה אגודה פוליטית המחוברת בחבל הטבור לחבורת ה-'דינוזאורים' מתא אופק ובעלת אוריינטציה מפלגתית ברורה, או לא.

אז מה בעצם אני רוצה?

אין לי דבר וחצי דבר פרסונלי נגד אף אחד באוניברסיטה (חוץ מהגאון שהחליט לקחת 6 ש"ח על סריקה של מחברת, אבל זה כבר נושא לטור אחר). אני לא מזוהה עם אף תא, מעולם לא הייתי חבר באף תא ואין בכוונתי לרוץ לשום תפקיד באגודה ולהתמודד בשום מכרז שקשור אליה או לאוניברסיטה. הבעיה שלי היא שאני מתעצבן כשאני רואה אנשים שמנצלים מנדט שניתן להם על ידי הסטודנטים למטרות אישיות ופוליטיות. אני מתעצבן כשאני קורא בין השורות המכובסות ומבין שלאנשים שאמורים לייצג אותי, אתכם, אותנו – אכפת מאיתנו באמת רק לפני הבחירות.

אני לא מפרסם את הטור הזה עכשיו במקרה. אני מקווה שהוא יגיע לנציגים פוטנציאליים, כאלה שכבר ישבו לקפה עם חברי תא כזה או אחר ברחל, בסינטרה או בויטמין ושמעו על חשיבות הצטרפותם לתא ועל חשיבות המירוץ לאגודה. נציגים פוטנציאליים יקרים – תסתכלו טוב טוב למי שיושב מולכם בעיניים. תבינו מה הוא רוצה מכם. האם הוא רוצה שתהיו עוד אצבע שתצביע עבורו לתפקיד כזה או אחר, או שהוא באמת מעוניין שתהיו נציגים באגודה כי אכפת לו, כי אתם טובים, כי תוכלו לעשות יחד דברים נפלאים למען ציבור הסטודנטים?

לחבריי הסטודנטים אני פונה ואומר – תעבירו לנציגים את המסר. תבהירו להם שלא תתנו להם לבזבז תקציב של 7 מיליון שקל על גחמות פוליטיות אישיות, המנותקות לחלוטין מרוב הציבור הסטודנטיאלי. תשאלו אותם שאלות נוקבות, תבינו למה הם, הנציגים, אלה שיושבים לידכם בכיתה ושאתם מחליפים איתם סיכומים, למה הם רצים? האם הם עושים זאת מהסיבות הנכונות, או מתוך אינטרסים אחרים? אלו שאלות נוקבות שחייבות להישאל.

אביב הגיע, פסח בא, ועמו הגיעה התקופה הזאת של השנה – 'עונת הציד'.

מודעות פרסומת