מה הסטוס (קוו) שלך?

//עמרי די נור על השבת כנכס תרבותי

מאז ומעולם עמדה השבת במוקד היחסים בין הציבורים השונים בירושלים, לרוב באווירה עכורה ושלילית. 'מלחמות השבת' המפורסמות של שנות ה-80' וה-90' בעיר, בעיקר סביב סוגיית הפתיחה בשבת של בתי עסק, מקומות בילוי וכבישים, יצרו את התחושה שאין עם מי לדבר, ושכל ציבור צריך להתבצר בעמדותיו בתוך הסטטוס-קוו השנוא, והנסבל לכאורה.

כביש בר אילן, כיכר השבת, חניון קרתא וספרא, קריית יובל, קולנוע סמדר. מי שגדל בעשורים האחרונים בישראל בכלל, ובירושלים בפרט, זוכר את האירועים שהיו סביב המקומות האלו כחלק בלתי נפרד מהדנ"א והנוף הירושלמי. העיר הפכה למעין זירת קרב והתגוששות (לפעמים ממשית) בין קומץ שולי של פורעי חוק מהעדה החרדית, לבין אקטיביסטים מהציבור החילוני החוששים לגורלה וחרדים מההתחרדות של העיר וממעמדם ההולך ויורד. רק לאחרונה, עלתה עוד דוגמא מוחשית כזו, כשה'רסטובר', מעוז חילוני ידוע, נסגר בשל הדרישה של בעלי הנכס החדשים שלא יפעל בשבתות.

-פרסומת-

-פרסומת-

במקביל, מי שלא היה כאן בחודשים האחרונים פספס תהליך מעניין שעובר על ירושלים, בזכותו זוכה השבת להתעניינות מחודשת בציבור הדתי והחילוני כאחד. קשה להאמין, אבל בירושלים של 2013 ציבורים שונים מוכנים לראות את השבת כנכס מרכזי של עולם החיים היהודי, כל אחד מהכיוון שלו. הפעם, לשם שינוי, אין כל מטרה להצית מחדש את המחלוקת סביב נושא השבת, אלא דווקא למצוא את השבילים הייחודיים והמתאימים של כל ציבור אל השבת שלו.

כדי להגיע להסכמה אמיתית לגבי מושג 'השבת', אין ברירה אלא להכיר בעובדה שיש שתי דרכים עיקריות להתייחס אליו, ולנסות להבין איזו מהן תוביל אותנו לעולם ירושלמי טוב יותר. אם נסתכל על השבת רק באופן טכני – כיום מנוחה, אזי פרט לעובדה שמשרדי הממשלה ומקומות עבודה אחרים לא עובדים ביום הזה, אין לה שום ייחוד ממשי. מי שחושב כך רואה את קביעת יום המנוחה הרשמי דווקא בשבת, כעניין מקרי, ומבחינתו גם אם יום המנוחה ייקבע ביום שלישי, זה יהיה בסדר גמור .

לעומת זאת, אם נראה בשבת נכס תרבותי אמיתי, כזה שמאפשר לנו ליצור חיי משפחה וקהילה תקינים יותר, ולהחזיר קצת איזון ושקט לחיים שלנו, שהפכו למהירים ותזזיתיים מידי, אז גם חוויית השבת שלנו תהפוך לחסרת תחליף ותקבל חשיבות ממשית. אם נלך בגישה כזו נוכל ליצור מרחב שונה, בו לא עוסקים רק בפרנסה, לימודים ושאר הצרכים החומריים שלנו, אלא גם בצרכינו הרוחניים יותר, כמו מנוחה, לימוד ומפגש אנושי ותרבותי.

סדרת אירועי 'עונג של שבת' שהתקיימה בשלושת החודשים האחרונים בירושלים, הציפה והעלתה מחדש למודעות הציבורית את הצורך הממשי של ציבורים שונים, דתיים וחילונים כאחד, בבמות מפגש אמיתיות שיאפשרו מפגש איכותי בין אנשים הכמהים לתוכן אחר וחיובי לשבת שלהם. בעקבות האירועים האלה, החלה פריחה של התעניינות במקומות שונים בעיר, חלקם שומרים שבת וחלקם מציינים אותה באופן לא הלכתי. גם ארגוני הצעירים בירושלים נכנסו לתמונה, והם מציעים מבחר אירועים לסטודנטים ולצעירים בירושלים. מעבר למסיבות של תנועת 'רוח חדשה', גם ארגונים כמו 'התעוררות', 'תיקון' ו'נאמני תורה ועבודה' נכנסו לעובי הקורה ופועלים ליצירת מסגרות בהן הקהל הירושלמי, זה ששומר שבת וזה שלא, יוכל ליהנות משבת איכותית ושונה קצת. המשותף לכולם הוא הרצון להחזיר את השבת למרחב הציבורי כנכס תרבותי משותף. לא עוד ריבים ושוטרים, מעתה אמור: ארוחות שבת, שירים, לימוד ואף מוזיקה ויצירה.

השינוי הזה מגיע בין השאר מתוך התבגרות. הציבור החילוני מבין שהשבת היא כבר לא רק עוד יום-חופש לקניות או לסידורים, והציבור הדתי מפנים שגם אם השבת מוטמעת חזק בשגרת החיים שלו, הוא לא יכול להתעלם או לבטל צרכים של אחרים. הסטטוס-קוו, שנכפה אי שם בקום המדינה על הציבור בישראל, וקבע מצב בו קבוצה פוליטית מסוימת מנכסת את ענייני השבת לצרכיה, נראה רחוק מאי פעם. בזכות השינוי, מתפרקים לאחרונה 'מוקשים' רבים ומוכרים סביב נושא השבת, ונוצרת אמירה פלורליסטית, מתונה ופרגמטית יותר, לפיה השבת שייכת לכולנו, ולכן אין לציבור אחד את הזכות להפקיע אותה מציבור אחר. כמו כן, מתחדדת ההבנה שחשוב להגיע להסכמות ולמתווה משותף לגבי אופן ניהול השבת במרחב הציבורי בישראל.

"יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל". האמירה של אחד העם, מבטאת הבנה עמוקה שבתנאים של מציאות חיים דינמית כמו שלנו, חייב להיות יסוד אחד במסורת ובתרבות שלנו שלא נסחף עם הזרמים העמוקים, ומאפשר לנו לשמר את הקשר עם העבר, ההווה והעתיד. השבת במרחב הציבורי שלנו היא אתגר ממשי, וזה בדיוק הטיימינג להרים את הכפפה ולזרום עם הטרנד החדש והחשוב הזה.

אם נתחיל ליצור שפה ושיח משותף למרות חילוקי הדעות, ונבין שאי אפשר לנתק בין מציאות החיים שלנו לעיסוק בזהות ובתרבות יהודית, אולי נוכל לקיים את הציווי העתיק של הנביא ישעיהו "אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי וקראת לשבת עונג…" (ישעיהו, נח'). אולי כך תוכל לצאת מציון התורה של השבת החדשה של עם ישראל, על שלל גווניו והשקפותיו. את הוויכוח נמשיך לקיים, אבל אולי סוף סוף נצליח לשמור על השבת כנכס של כולנו, ואז בתמורה, אולי, גם השבת תשמור עלינו בחזרה.

מודעות פרסומת