הציבור החילוני הוא פרטנר (או: למה צריך לפתוח את הסינמה סיטי בשבת?)

אלעד מלכא// אלעד מלכא, סטודנט לכלכלה ומדע המדינה, ראש צוות דת ועיר בתנועת "התעוררות"

לפני בערך 10 שנים, כאשר לופוליאנסקי נבחר לראשות עיריית ירושלים חבריי הזדעזעו. היינו אז תלמידי כיתה י"ב בישיבה תיכונית בישוב אפרת על יד ירושלים. תחילה לא הבנתי על מה הזעקה, אך אט אט חלחלה הבנה שירושלים נמצאת על המסלול הבטוח להפוך לבירת "חצי העם היהודי", להפוך לעיר עוני משמימה שמתייחסים אליה כאל התנחלות של דוסים וחרדים יחד עם כמה משרדי ממשלה.

מאז עברו הרבה מים במעיינות ירושלים והמציאות שינתה כיוון, נבחר ראש עיר חילוני לעיר, ההגירה השלילית מהעיר נפסקה והתרבות החופשית והפלורליסטית החלה להרים את ראשה. אבל בכך לא די, המאבק על צביונה של העיר לא חדל להתקיים ואם אנחנו, תושבי ירושלים, מבינים את חשיבותה לעם היהודי בארץ ובגולה חובה עלינו לנקוט עמדה.

בדיוק כפי שעד היום רק הימין פינה יישובים מאדמתם, כך רק ראש עיר חילוני יכול להפר את הסטטוס קוו לטובת הצד החרדי. משרד האוצר לפני כמעט ארבע שנים ועירית ירושלים לפני כשלוש שנים נתנו אישור להקמת "סינמה סיטי" בקרית הלאום בירושלים בתנאי שזה יהיה סגור בשבת.

תנועת התעוררות בירושלים, החלה להוביל מאבק כנגד החלטת מועצת העיר ומשרד האוצר. כאדם דתי, מצאתי עצמי בדילמה: האם אתמוך בחילול שבת? האם אפגע באווירת הקדושה והשבת הירושלמית? להלן כמה סיבות מדוע לדעתי הציבור הדתי לא די שצריך לתמוך במאבק הזה אלא אף להיות שותף בכיר במאבק.

ראשית, כאדם דתי אני מצפה ממדינת ישראל להעניק לי את החופש המוחלט לקיים את אורח חיי באדיקות. כך בהיותי חייל, נתנה לי המדינה את החופש לצאת מטקס צבאי ביום רצח רבין כיוון שחיילות עלו לבמה לשיר. בשל אמונתי אני מדיר את עצמי מסיטואציות כאלו. בשם אותו חופש דת, אני מבקש מהמדינה לתת לחבריי לקיים את אורח חייהם כראות עיניהם. כאשר הציבור הדתי אינו שותף למאבק על חופש הדת אל לו להלין על עונשם של חיילים המקפידים על אמונתם הדתית במהלך טקסים צבאיים בבה"ד 1.

שנית, איני רואה בפתיחת הסינמה סיטי בשבתות עידוד חילול שבת. זה לא שהאלטרנטיבה לצפיה בסרט בשבת היא קידוש ודף גמרא. כל אדם יבחר את בחירתו האם לשמור את הלכות השבת אם לאו, השאלה היא, מהם האמצעים שיעמדו לרשותו.

פעילי "התעוררות" מפגינים מחוץ למתחם ה"סינמה הסיטי" ההולך ונבנה (צילום: יח"צ התעוררות)

פעילי "התעוררות" מפגינים מחוץ למתחם ה"סינמה הסיטי" ההולך ונבנה (צילום: יח"צ התעוררות)

שלישית, ירושלים הראתה למדינה כולה את כוחה של אלימות הנוער בסופי שבוע. חלק ניכר מאלימות בקרב בני העשרה נובע מחוסר במסגרת ובאטרקציות בסופי שבוע, וכבר אמרו חכמים בפרקי אבות הנקראים מדי שבת בתקופה זו של השנה: "הבטלה מביאה לידי חטא".

רביעית, איך לא – ברית לפיד-בנט. מה הקשר? פשוט מאוד. ירושלים היא מעין מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל. המאבק על צביונה של המדינה מגיעה ליתר קיצוניות וליתר קשיים בעיר ירושלים. הציבור הדתי, מבין שאינו הגוש הגדול ושואל את עצמו – באיזה צד אני מעדיף לתמוך – החרדי או החילוני? ופה צפות ועולות בראש פעולות "בני עקיבא" המוכיחות את החניך הצעיר בתנועה אשר  מוצא יותר במשותף עם מקבילו החילוני מאשר ל"ישיבה בוחר" החרדי. אולם עלינו לשאול את עצמנו באמת, איזה צד מזוהה יותר עם האינטרסים שלנו? עם האינטרס של שמירה על ירושלים כעיר בירה של כל העם היהודי, עם האינטרס של עיר שוקקת תרבות וחיים, עם האינטרס של עיר בה רמת ההשכלה והחינוך בבתי הספר עולה ומקומות תעסוקה נפתחים חדשים לבקרים?

כאשר בוחנים את המפה הזו מבינים מה שהבינו בבית היהודי: הציבור החילוני שרואה בעצמו יהודי למהדרין הוא השותף היותר אמיתי, היותר כן והיותר מדוייק לציבור הדתי. אם הציבור הדתי רוצה לתקן את מוסדות הדת במדינה, רוצה לשנות את אופיה של המדינה היהודית עליו להתחיל לעשות זאת בברית עם הציבור החילוני בירושלים.

מודעות פרסומת