פה ושם מעבר לקו הירוק

צילום: דניאל ונטורה, ויקיפדיה

צילום: דניאל ונטורה, ויקיפדיה

מה קורה כשפעיל של תא "לביא" נשלח לסיור של "שוברים שתיקה" ופעילה של תא "אופק" לסיור של מועצת יש"ע? ובכן, לידיעת הקוראים (הפוטנציאליים…) ביבי ושלי – לא מעט הפתעות. מפגש חוצה גבולות וחוצה דעות שחושף כי פעילים פוליטיים מסרבים להיכנס לתבניות * פרויקט מיוחד

 

 בחירות 2013

 

 

טל שיפוב"רק חסר שיח מתגלגל ברוח כדי להשלים אווירת מערבון"

// טל שיפוב, "תא לביא", סטודנט להיסטוריה ותקשורת, שובר שתיקה בחברון

בדרך לסיור של "שוברים שתיקה" בחברון. אני היחיד שעולה להסעה בירושלים, כל שאר החבר'ה כבר עלו בתל-אביב. עצירת התרעננות קצרה בצומת הגוש, המקום שעבורי הוא גם המקום בו המדריכה שלי בתנועת הנוער נרצחה יחד עם בת דודתה. נוסעים דרומה. נוף הגבעות של יהודה ושומרון נפרש לפנינו והמדריכה מעבירה סקירה היסטורית על העיר חברון מנקודת המבט היהודית ומזו הציונית. כאשר אנו קרבים לחברון עוברת המדריכה לתאר את חוויותיה מהעיר, וכשאנו נכנסים התיאורים מקבלים משנה תוקף וויזואלי. הביטוי "עיר רפאים" כאילו הומצא בשביל לתאר את רחובות השוק בחברון; דלתות מולחמות, רחובות ריקים, שיחים צומחים מתוך האספלט. רק חסר שיח מתגלגל ברוח כדי להשלים אווירת מערבון.

במהלך הסיור תיארה המדריכה את המצב הכולל בשטחים, ובין השאר טענה שהמדינה משטחת כפרים ערביים בין לילה. הוזכר "כפר" סוסיא (מקבץ אוהלים ללא חיבור למים או חשמל) שנבנה באופן בלתי חוקי, ונועד להריסה. לא נאמר שבדיוק כך גם יישובים יהודיים רבים שנבנו באופן בלתי חוקי נהרסים מדי שנה על ידי המדינה. המדריכה קראה למשתתפים ללכת לסיור של יש"ע כדי לראות את הצד השני, אך לי קשה להאמין שמישהו מהם אכן יעשה זאת לאחר הסיור האחרון, בו שמעו דברים קשים על המתנחלים. כדי להבין את התנהלות המתנחלים יש להבין קודם כל את המציאות המורכבת, אך הידע של המשתתפים פשוט אינו מספיק.

טל בחברוןבחברון, כמו בכל עיר מעורבת אחרת, יש מלחמת קרקעות אזרחית. במסגרת מלחמות כאלו שני הצדדים עושים כל שביכולתם בכדי לפגוע באורח החיים של הצד האחר. הכל נעשה כדי לגרום לאנשים למכור את בתיהם ולוותר על חייהם במקום. זו מציאות נוראית, אבל המשתתפים בסיור זכו לשמוע אך ורק צד אחד, וכך מצטיירת להם תמונה בה המתנחלים הם פורעי חוק משוגעים, בעוד הערבים הם קורבן באופן קבוע.

אני שואל את עצמי האם אנו מסוגלים ליצור שיח פוליטי ענייני וקשוב, והתשובה לא קלה. גם "שוברים שתיקה" עבר קשיים רבים ולא מעט התנכלויות לפני שהצליח לייצר את הסיורים הללו, וישנם בשני הצדדים אנשים שמתנגדים בכל תוקף לשיח עם "המחנה" השני. בסוף הסיור היתה התרחשות פעוטה, שדווקא היא העצימה לי ביתר שאת את התחושה הזו. היה זה כאשר עצרנו במערת המכפלה, ואז גיליתי שזו "עצירת שירותים"… האם יכול להתפתח שיח ענייני בינם לבין אנשים הרואים במערת המכפלה את אחד המקומות הקדושים ליהדות?

את המכנה המשותף ביני לבין חברי הארגון דווקא לא קשה לי למצוא – ההבנה מהסיור היתה שכדי לבצע את משימתו בשטחים ייאלץ צה"ל להכפיף את שלטונו על הגדה כולה, כולל שטחי A. עם זה אני מסכים לגמרי, אך ההבדל החריף בינינו הוא שחברי "שוברים שתיקה" מאמינים שיציאה מהשטחים תבטל את הצורך הזה.

מעבר נפרד לערבים בחברוןאת חברון אני מכיר גם כחייל וגם כאזרח, ובכל זאת השאיר בי הסיור רשמים חזקים. למרות שהסיור לא העשיר מאוד את הידע שלי, הוא חידד את מה שחשתי קודם לכן, בעיקר דרך הקבוצה ומה שהועלה בין המשתתפים. מה שהדהים אותי יותר מכל היתה רמת התדהמה של המשתתפים בסיור, גודל הפער בין מה שהם יודעים לבין המציאות. באותו אופן הבנתי גם את התחושה הקשה של החיילים שהקימו את "שוברים שתיקה". ראיתי אנשים בעלי ראייה דיכוטומית של המציאות, אנשים שחשבו שיש רק טוב ורע. צה"ל – טוב, ערבי – רע. כשאותם אנשים יגיעו בשלב מאוחר יותר בחייהם למקום בו המציאות מורכבת, בו שני הצדדים רעים מבחינה ערכית אבסולוטית, הביטחון שלהם במציאות יתערער לחלוטין. בשלב זה הראייה משתנה אך הדיכוטומיה נשארת, ומבעד לה המציאות הופכת מזעזעת: צה"ל – רע, ערבי – נרדף. לכן אני רואה חשיבות גדולה בסיורים לחברון לפני הצבא, בין אם של "שוברים שתיקה" ובין אם של משרד החינוך – כדי לחשוף צעירים למציאות בשטח, לטוב ולמוטב. //

 

 

 

 

IMG_20130109_010917"שכחתי שאני נמצאת במקום שכוח-אל עם בעיות פוליטיות עד אין ספור"

// מוריה שרור, תא "אופק", סטודנטית לפילוסופיה ויחב"ל, מרחיבה אופקים ביו"ש

 

"כל מקום שיש אמת, אין שלום. וכל מקום שיש שלום, אין משפט. ואיזהו משפט אמת? שיש בו שלום. הוי אומר זה הפשרה"

(תוספתא סנהדרין)

סיור אישי במועצת יש"ע? באמת? זה מרשים שהולכים להשקיע כסף בסטודנטית שמאלנית כדי שאולי תכתוב כמה דברים טובים על מפעל ההתנחלויות. הילה, ראש מערך הסברה במועצת יש"ע, שלחה לי את התוכנייה של הסיור שיערך ברחלים, עלי ואריאל. נשב על קפה ועוגה, נטעם יינות ונסייר – שמאלני משהו. יש למה לצפות. 

בבוקר אני פוגשת את הילה במחסום חיזמא, שמתגלה כצעירה, מגניבה, סטייליסטית וחילונית כראוי. הנוף השתנה לאין ערוך במהלך הנסיעה. האורבניות הירושלמית התחלפה בגבעות והרים מוריקים, היה אפשר לראות את השמים הבהירים, ופתאום הכל הצליח להיראות הרבה יותר פיוטי.

היקב במרכז המבקרים בנימיןבתחילה היינו ב"מרכז המבקרים – בנימין" שם מצאנו יקב ובית קפה. ישבנו בבית הקפה כדי להתחיל את הבוקר עם הפוך, עוגת גזר ושיחת היכרות. אני מגלה שהילה דתל"שית. משם יצאנו החוצה לסיור קצר והבהרת המיקום שלנו, ואחר כך נסענו אל עבר היישוב/המאחז/ההתנחלות עלי (הקיפו לפי מכבסת המילים הרצויה).

נפגשנו עם דוברת היישוב תמר אסרף שגרה בשכונת היובל, ממש מול הבתים של רועי קליין ואלירז פרץ ז"ל שנגדם הוגש בג"ץ להריסה. האמת, ברגע שנכנסנו לבית קצת שכחתי שאני נמצאת במקום שכוח-אל עם בעיות פוליטיות אין-ספור.

עיצוב הפנים היה מדהים, ותמר הכינה לנו תה ג'ינג'ר תפוז וקינמון (שילוב נהדר). תמר היא אישה חכמה ומקסימה ודיברנו זמן רב, על הסכסוך ועל השאלה האם השלום גובר על האמת. היא הראתה לי תמונות של אריק שרון ויוסי שריד שהצטלמו עם תושבי היישוב לשם תעמולות בחירות שונות. דיברנו על בעלה, סמח"ט גולני שחושב שהיא לא יודעת שהוא מכין לה הפתעה ליום הולדת 40, ועל האבסורד של הממשלה, שמצד אחד יישבה אותם ומחזקת את ידם ומצד שני לא נותנת פתרון לעובדה שאין בית ספר למאות ילדי היישוב. דיברנו על זה שחלק מההתנחלויות נבנו על ידי ממשלות שמאל, ושלא מעט אשמה מוטלת על חוסר-עקביות ממשלתית שפוגעת בשני הצדדים. אחת השאלות הקשות שעלתה היא לגבי ההסדר המדיני; מה עדיף:  המצב המדיני הנוכחי, שאינו טוב לכל הדעות, או הפגיעה בבטחון ישראל שלדעת תמר עלולה להתרחש לאחר הקמת מדינה פלסטינית? אני טענתי שלאור ניסיון העבר של מפלגות השמאל עלינו לעדכן את עמדותינו בנושא זה, אך תמר ראתה זאת אחרת ממני.

התחנה הבאה – היישוב רחלים. נפגשנו עם ורד, גיורת הולנדית ובעלת יקב. גם איתה דיברנו על פוליטיקה, אבל הסכמנו כולנו שזה יחכה לאחרי טעימת היינות. האמת, הכל נראה אחרת אחרי קצת אלכוהול משובח.

עם הילה, ראשת מערך ההסברה של מועצת יש"ע

עם הילה, ראשת מערך ההסברה של מועצת יש"ע

לבסוף נסענו לאריאל וראינו את האוניברסיטה ואת העיר המתפתחת. קשה להאמין שההתנחלות הזו היא כל כך בעייתית. מצד אחד אתה רואה עיר סטנדרטית, ומצד שני היא נמצאת במעמקי השטחים, ומהווה בעיה לא פשוטה לכל הסכם עתידי שיכלול חילופי שטחים.

הילה ואני דיברנו בעיקר בנסיעות, דנו בסוגיית פוליטיות וגם התקשקשנו בדיבורי בנות. היא בחורה חכמה ורחוקה מלהיות מתנחלת הזויה וקיצונית, וברור שהיא נבחרה להדרכת הסיורים בשל היותה רציונאלית ובעלת ידע רב. ברגע שראיתי את התוכנייה ואת הילה הבנתי שמטרת הסיור היא ליצור להתיישבות תדמית בורגנית של כמוני-כמוך. אינני מסתירה את העובדה שאני הרבה מעבר לצד השמאלי של המפה בסוגיית זכותם של הפלסטינאים למדינה, אבל גם מעולם לא חשבתי שכל המתנחלים הזויים וקיצוניים. אני באה מחברה ציונית-דתית ימנית, הייתי מעל מעשר שנים בבני עקיבא, ויש לי חברים רבים שגרים מעבר לקו הירוק. בכל זאת אני אומרת בפה מלא שמשהו בסיור הזה היה אחר.

בעקבות הסיור אני רואה שהדרך לתהליך השלום רק נהיית מורכבת יותר, דבר שלא האמנתי שעוד מסוגל לקרות. האם החברה הישראלית או הפלסטינאית תהיה מוכנה לקבל כל הסדר מדיני? מי מגדיר אם הסדר מדיני שיוצע הוא טוב או רע? מה יהיה סופו? אם הכל כל-כך מורכב, פשוט נרים ידיים? הבנתי דבר חשוב: קיצוניות לשמאל ולימין חוטאת גם לאמת וגם לשלום, ובסופו של דבר פוגעת בשני הצדדים. ובכלל, עכשיו אני יודעת להבדיל בין מרלו לקברנה. //

 

יו"ש

 

מתווה פישוב-שרור לסיום הסכסוך

טל ומוריה עוד לא הספיקו להירגע מהמפגש עם הצד השני, וכבר הושבנו אותם פנים אל פנים, בכיתה ריקה במנהל עסקים, כדי לבדוק – האם יהפוך שמאלן עורו ומתנחל חברבורותיו?

// עדי כהן

 

הסיור הצליח לשנות את זווית הראייה שלכם?

מוריה שרור: "כן. זה גרם לי להסתכל קצת אחרת. למעשה, אף פעם לא חשבתי שמתנחלים הם מפלצות, אבל גיליתי שיש משהו בעייתי בממשלה. לפי מה ששמעתי יש פה איזושהי אזלת יד מטורפת בכל מפעל ההתנחלויות הזה, גם מצד ממשלות הימין וגם מצד ממשלות השמאל. רבין שלח אותם לפה, פרס שלח אותם לפה, שרון שלח אותם לפה ואז החליט על ההתנתקות. במשך שנים לא הייתה תוכנית מסודרת בנוגע ליהודה ושומרון. העניין הוא שגם הם מבינים שנוצר פה מצב שאי אפשר לחיות איתו. הם פשוט לא מאמינים שיש פרטנר אמיתי. כולם רוצים להגיע בסופו של דבר לשלום והסדר מדיני, אבל האנשים שנפגשתי איתם לא מאמינים שיש עם מי לדבר ושם נעוצה הבעיה. זאת הסתכלות אחרת לגמרי".

טל שיפוב: "קודם לא ידעתי כלום על שוברים שתיקה או על ארגונים דומים. אז עכשיו אני מבין שכדאי להכיר לפני ששוללים, כי שוברים שתיקה נוצר בסופו של דבר מתוך צורך של קבוצת חיילים לחשוף דברים שעברו עליהם בצבא שהם לא שלמים איתם, וזה כבר מבורך. עכשיו הם עושים גם סיורים למכינות וחבר'ה לפני צבא, וזה חשוב. צעירים לפני צבא צריכים לדעת לאן הם נכנסים. הייתי כמובן מעדיף שלא יהיה לזה פן פוליטי, אבל כנראה שזה לא ייתכן. יצא לי לבקר בחברון עוד לפני הצבא. אתה רואה רחובות של שוק סגורים ומולחמים ואתה מבין שיש פה משהו לא נורמלי, ככה שכשהגעתי לשם בתור חייל הייתי מוכן לזה.

"אני במקור מבית חורון, ובצבא מצאתי את עצמי כסמן השמאלי, וזה הדהים אותי. אני עצמי מתנחל ואנשים מסביבי, מרעננה וכפר סבא, נמצאים יותר ימינה ממני על המפה הפוליטית, פשוט כי הם לא מכירים את יו"ש ורק יודעים שיש מאבק. הכל תפיסה דיכוטומית של טוב ורע".

מוריה, את בחורה דתייה. חשובה לך מערת המכפלה, חשוב לך שיהיה מקום ליהודים שם?

"כן. אבל אני תומכת בשליטה בין-לאומית. אני לא מאמינה שיש ערך למקום כשלעצמו, כמו הערך שיש לסיפור על המקום. זה לא משנה מי נמצא שם, מצידי שיהיו שם כנענים או אמריקאים. אני פשוט מאמינה ששלום יותר חשוב מהמקום הפיזי".

למרבה ההפתעה, טל נוטה להסכים עם מוריה בנוגע לחברון. "גם לפני הסיור סברתי שחברון זה מקום שמטורף לטעון שאנחנו יכולים להישאר בו", מסביר טל. "יש ארבעה כיסונים של התנחלות שבגללם חצי עיר משותקת. אולי לפני 40 שנה, אם זה היה נעשה בצורה מסודרת, אולי במציאות יותר הרמונית, זה היה ייתכן, אבל הגענו למצב שיש כל כך הרבה שנאה בין הצדדים וצריך ליצור הפרדה. גם אם לא הפרדה מוחלטת, לפחות לא לחיות להם על הבית. מצד שני", טל מסתייג, "אני גם לא רואה איך אנחנו מגיעים להסכם שגם יקוים, בו מערת המכפלה, מקום מאד חשוב לישראל וליהודים, תישאר בטוחה. ראה את השחתת העתיקות בהר הבית".

 

סיור של מועצת יש"ע

סיור של מועצת יש"ע

מדברים על שלום

אם כן, לאחר חימום מוצלח, הגיע הזמן לשאלת השאלות: יבוא שלום – סימן שאלה? מוריה היא הראשונה לקפוץ ולהכריז: "ברור! אין בכלל שאלה. צריך לשנות איזה משהו פנימי ולהגיד אני רוצה שיהיה, אז יהיה. אני ממש מאמינה בזה. אם כולנו נחשוב כך, וכולנו נרצה, וכולנו נפעל למען זה – אז זה יקרה! לא משנה אם יש פרטנר, אין פרטנר".

טל: "אני לא רוצה להגיד שאין סיכוי לשלום. זאת תקווה שאתה נאחז בה. אני חושב שכרגע אין לנו את הקרקע המתאימה לשלום. תמיד יש את הסיכוי שבעוד עשרים שנה, אם נתנהל נכון, וניצור מצב של התגלגלות שונה של האירועים, אז נגיע לסוג של שלום".

נראה שאתם לא מאוד רחוקים בדעותיכם.

טל מסתייג ומוסיף: "אני סבור שאנחנו לא במצב שמאפשר לנו להגיע לתמונה האידילית הזאת. יש הסתה בחינוך הערבי, בגדה ובעזה. מלמדים כמה יהודים הם נוראיים. קודם כל צריך לטפל בחינוך אצל הפלסטינים".

השיחה מתגלגלת הלאה, אל השבוע המדיני ("משנים כיוון") שהתקיים שבוע שעבר ברחבי העיר, בהובלתם של תאי השמאל באוניברסיטה. "יש לי בעיה עם איך שהציגו את השבוע הזה", אומר טל. "זה לא שבוע מדיני, זה שבוע שמאל. מעבר לכך, זה מעיד על דרך חשיבה מסוימת. בעצם הם אומרים שזאת הדרך היחידה לחשוב מדינית: שמאל". מוריה, לעומתו, דווקא לא חושבת שיש בעיה בדרך ההצגה של השבוע.

את לא חושבת שזה עלול לחסום קהלים שרוצים לשמוע את שני צידי המפה ויימנעו מכיוון שאין ייצוג ימני?

"אני אתן לך דוגמה הפוכה. כששטייניץ הגיע לאוניברסיטה הלכתי לשמוע אותו. אין שום סיכוי שבעולם שאני תומכת בדעות שלו. אבל אני אלך כי אני מאמינה שאני צריכה לשמוע ולראות את הבנאדם, וכן, גם לשאול את השאלות הקשות. זה ברור שיש פה מטרה מאד ברורה, כמו שברור מה שטייניץ יגיד".

 

סיור של שוברים שתיקה בחברון

סיור של שוברים שתיקה בחברון

סטודנטים בוחרים חברה

כשיושבים עם פעילי התאים של המפלגות הגדולות – העבודה והליכוד – קשה שלא להתייחס ליום הבוחר המתקרב, ובטח שלא לבחירות הדמה שנערכו באוניברסיטה בחסות האגודה לפני כשבועיים, בהן זכתה מפלגת העבודה ברוב הקולות (28.5%) והותירה את הליכוד ביתנו מאחור עם 8.3% בלבד. התוצאות הללו עשויות לספק לנו הצצה מעניינת לפרופיל הסטודנט הירושלמי.

טל, האם הסטודנטים בעברית נטועים בשמאל?

"לא הייתי אומר את זה. אמנם לרוב הסטודנטים יש דעה פוליטית, אבל הם לא יתערבו, לא ייכנסו לזה, וזה בולט במיוחד בימין. בנוסף, בימין יש הרבה פחות דיבור על עניינים חברתיים, שזה מאד בעייתי. בניגוד למרצ או העבודה, בליכוד ובימין די השאירו את זה מאחורה, בגלל העיסוק בנושא המדיני. זאת בעיה שלא מדברים על זה. כמעט ואין בליכוד דיבור על עניינים חברתיים גרידא, כמו קהילת הלהט"ב, וזה קשה לי".

מוריה: "הסטודנטים הם צעירים. יש להם פחות דאגות של החיים, ויותר דאגות חברתיות עם הסתכלות אידיאליסטית רחבה. באמת חבל שהימין לא נכנס לזה יותר". טל מוסיף: "צריך לזכור שהליכוד מחזיק בתור ערך בסיסי את "חמשת המ"מים" של ז'בוטינסקי, הדברים הבסיסיים שהממשלה צריכה לספק לאזרחיה. מעבר לכך הממשלה צריכה ליצור מקום מאד פורה ומשגשג שכל אחד יוכל ליצור את מה שהוא רוצה ולדאוג לעצמו בדרך שהוא רוצה לדאוג לעצמו. לעזור לאלה שאין להם זה רעיון ערכי ויפה, אבל אתה גם מטפח את הנזקקות שלו".

 

ואני והתא – נשנה את העולם

שניכם פעילי תאים פוליטיים. אתם לא חושבים שעבור רוב הסטודנטים כל העיסוק הזה בשיחות והרצאות ופאנלים אינסופיים מַלְאֵה בסופו של דבר?

מוריה: "אני חושבת שאנשים נעשים יותר מעורבים, יותר מבינים למה חשוב ללכת להצביע. אנשים רואים את הפעילות של תא אופק או תא לביא ואומרים לעצמם: "בואנה, אני רוצה להיות חלק מזה". אתה גדל, אתה מגדיל את העשייה גם מעבר לפוליטיקה. אוקיי, כנראה שאני לא אביא את הפתרון, אבל אם לא סטודנטים ידברו ויעשו, אז מי? אז עוד עשר שנים ניצור דור של אדישים שאפילו לא יהיו בכיוון?"

טל: "אני מסכים. אני בעצמי נחשפתי להמון דברים שלא נחשפתי אליהם קודם. עצם הקיום של כר פורה של אינטראקציה פוליטית בין אנשים, זה נהדר. ככל שאתה מדבר על זה יותר, ומתווכח עם אנשים, זה יוצר יותר רצון לפעול ולעשות. בסופו של דבר הסטודנטים הם אלה שמביאים לשינוי, וממשיכים הלאה במקומות שבהם יש להם יותר יכולת וכלים לבצע את השינוי. זה חשוב שהם יזכו לספוג מכל הכיוונים, ולראות תמונה יותר מלאה".

השיחה ממשיכה להתגלגל, אבל אני יצאתי אופטימי. נדמה כי למרות שאט הנפש הציבורי מהפוליטיקה, האוניברסיטה העברית היא עדיין בית חם לסטודנטים מעורבים ואכפתיים. היה מרענן גם לגלות כי פעילים צעירים לא תמיד מיישרים קו עם מצע הבחירות של מפלגת הבית שלהם, בייחוד בשיח הפוליטי טעון הקלישאות והפרדיגמות. השיחה מעלה בי תהיה; אולי התהום הפעורה בין שני המחנות הניצים אינה כה רחבה? חילוקי הדעות היו כאן לפני כולנו, והאמת, לא נראה שהם מתכוונים לסור בזמן הקרוב. אז בינתיים, כמו טל מבית חורון ומוריה מרחובות, למה לא לגשש, לגשר, לדבר. //

 

 

 

להכיר את המציאות בשטח(ים)

ומה איתכם? מכל קצות הקשת הפוליטית מזמינים אתכם לפגוש את האנשים, לשמוע את העדויות, לתצפת על הנופים או על המאחזים ואפילו לטעום יין וגבינות.

  • תא לביא, בשיתוף מועצת יש"ע מזמינים אתכם לקחת חלק ולראות את יהודה ושומרון מזווית אחרת. לפרטים: הילה h5665641@gmail.com.
  • מידי שבוע יוצאים סיורים של שוברים שתיקה לחברון ולדרום הר חברון. פרטים על הסיורים מתעדכנים תדיר באתר האינטרנט של הארגון.
מודעות פרסומת