דייט (עם אלוהים) בחשיכה

פותחים את הארון // ירושלמים מספרים על פרשת השבוע שלהם

הרב בני לאווהפעם: הרב בני לאו על פרשת "בא"

// הרב ד"ר בני לאו משמש רב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים ומראשי בית המדרש בבית מורשה

 

בפברואר לפני 33 שנים (1980) עמד חייל דתי במסדר סמל בבסיס הטירונים של גולני. שבוע לפני כן הוא עזב את עולם הישיבה ואת החממה הדתית שבה גדל. הסמל הורה לכל אחד מהחיילים לציין את יום ההולדת שלו, והכל עבר בשלום, עד שהגיע תורו של החייל הדתי. הוא נקב בתאריך יום ההולדת והמחלקה התגלגלה מצחוק – התאריך שידע היה על פי הלוח העברי. עבור החיילים הישראלים האחרים נשמעה התשובה כמו בדיחה, והחייל טורטר למשך שעות על היותו "ליצן". זו הייתה חווית הכניסה שלו לחברה הישראלית.

פרשת השבוע "בא", עוסקת ביציאת מצרים, אך רגע לפני היציאה עצמה מבקש ה' ללמד את ישראל את סוד הייחוד שלהם: הקב"ה קובע שאת הקשר בינו לבין העם יקבעו בני האדם דווקא. ה' מחדש למשה את לוח השנה העברי (שמות פרק יב): "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה". "החודש הזה", הכוונה לרגע בו מתחדשת הלבנה. כך מבאר רש"י: "הראהו לבנה בחידושה ואמר לו: כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש".

ירחראש החודש הוא הראשון לחגים ולמועדים, "מועד" מלשון מפגש (Date). התורה נותנת לישראל את האחריות לקביעת המועד של המפגש: "אשר תקבעו אתם". הלוח העברי פועל על פי חידוש הלבנה ומשתנה מחודש לחודש. בני אדם מופקדים על קביעת הלוח, בעזרת עדים המספרים על חידוש הלבנה. על פי ההלכה, גם אם בית-דין טעה וקידש את החודש שלא בזמן מולד הלבנה, בכל זאת החודש מקודש.

בשׂורת "החודש הזה לכם" העבירה את כובד האחריות מגורל שנמצא בשמים לאחריות אנושית ולאומית. מאז ועד היום אנו מציינים את הלוח העברי, הנבדל ושונה מן הלוח השמשי. הוא משמש מרכיב לזהות יהודית של עם עתיק המחזיק בידיו את האורלוגין. המשמעות המעשית של החלטה זו היא דרמטית. לבית הדין יש את הכוח לקבוע את לוח השנה והחלטתו היא סופית ואינה ניתנת לערעור, אפילו במקום שהטעות ודאית. הרעיון הזה נשמע מופרך, הוא מערער על המהלך האובייקטיבי של המציאות והופך את הכל לסובייקטיבי. האסטרונומיה יכולה לקבוע את שנת החמה – אך את קביעת מועדי ישראל יקבעו עדים, שיבואו להעיד על ראיית חידוש הלבנה. 

אנו, ישראלים יהודים, חיים בשני לוחות שנה. יש לנו את הלוח הכללי שבו מתנהלים כל החיים האזרחיים והכלכליים שלנו. אך יש לנו עוד לוח – אינטימי יותר, פרטי יותר. בו אנו חוגגים את חגינו שלנו, את יום ההולדת של הפרט ושל הכלל, בו אנו מציינים את ראשית השנה ושאר החגים. אני סבור שיחד עם ההכרה בהיותנו אזרחי העולם המנהלים מקצב חיים זהה עם כולם, נכון לשמור ולעורר את השימוש בלוח העברי, המשמר את הזהות הפנימית שלנו, בני העם היהודי.

 

 

 

מודעות פרסומת