"אנחנו העדר הנאור"

גידי רהט

 

"אנו מחפשים גיבורים שיושיעו אותנו, ומתאכזבים שהממשלה נראית כפי שהיא נראית. אנחנו העדר הנאור. קמו כאן מספר 'ראשים' שלכאורה מייצגים את הציבור הליברלי, המשכיל, אך זה ריק מתוכן". כך אומר פרופסור גדי רהט מהמחלקה למדע המדינה בראיון ל"זקני-ציון" על מערכת הבחירות הנוכחית, על הקשר בין פוליטיקה ואקדמיה, על היחס בין מחקר להוראה וכמובן – סדרת בובות הפוליטיקאים שלו

 

// ניצן סניור 

מיוחד לבלוג

ספק אם תצליחו למצוא בחוג למדע המדינה סטודנט שלא שמע על אוסף בובות הפוליטיקאים של פרופסור גידי רהט. כמו חוקי דיוורז'ה הידועים, חסרונות הבחירה הישירה ותומס הובס, גם האוסף של רהט הפך למידע הכרחי עבור תלמידי החוג. במשרדו מוצגות מספר מצומצם של בובות שאף זכו לתערוכה מיוחדת לפני כשלוש שנים. כתבות נכתבו על הבובות, תמונות צולמו, השערות מחקר נבדקו ונראה שאלו ההנאות הקטנות של מי שמקדיש את מלוא מרצו לחקר הנושא המאוס כל-כך בעיני רבים.

בחירות 2013הגעתי למשרדו של פרופ' רהט בעיתוי מושלם, לאחר פרסום תוצאות בחירות הדמה שערכה אגודת הסטודנטים ופחות מחודש לפני ההליכה לקלפיות האמיתיות לבחור במפלגה הראויה בעיננו. לפי תוצאות בחירות הדמה של האגודה שלי יחימוביץ' היא ראשת הממשלה, כאשר מפלגת העבודה זוכה ב-28.5% מן הקולות, אחריה מרצ עם 22%, הבית היהודי עם 16.4% ואילו הליכוד ביתנו עם 8.3% בלבד.                                                                                        

את הפערים בין תוצאות בחירות הדמה לסקרים מסביר רהט, כי להשערתו מרבית הסטודנטים שבאו להצביע הם הפעילים ומדובר בשכבה דקה, שאינה מעידה על הכלל. בנוסף המשאל משקף בעיניו פערים חברתיים הקיימים במדינה ותת-ייצוג של הערבים והחרדים, כמו גם חיזוק הטענה כי הסטודנטים הם האליטות הבאות. "זה בכלל לא מפתיע. מחקרים הראו קשר ישיר בין השכלה אקדמית לדעות הנוטות לשמאל, ואין כאן קשר לנאורות. מדובר בתופעה מוכרת שלא פסחה גם עלינו", אומר רהט ומשבח את פעילותם הפוליטית של הסטודנטים.

 בובות הפוליטיקאים של רהט

פוליטיקת חצר

אם הצצתם בכתבות האחרונות העוסקות בבחירות, סיכוי גדול שראיתם את שמו של רהט משורבב לכתבות רבות כמי שדעתו כמומחה מבוקשת ומתבקשת ביחס לשינויים המפלגתיים שהתרחשו בחודשים האחרונים בישראל. "אמורים לבחור רעיונות, ולא אנשים. הדמוקרטיה שלנו אמורה להיות שלטון המוסדות ולא שלטון האדם. יאיר לפיד אולי דיבר על פוליטיקה חדשה, אך למעשה מדובר בפוליטיקה עתיקה. זוהי פוליטיקה אישית, "פוליטיקת חצר", בה העומד בראש מהווה את מוקד המשיכה, במקום שאידיאולוגיות, תפיסות ורעיונות חדשים, הם שיקבעו את הצבעותינו. נכון, יש ירידה בכוחן של המפלגות הגדולות ואצלנו ביחס לעולם הכל מוקצן, אבל אסור להתבלבל. אנחנו בתהליך התרסקות. קמו כאן מספר "ראשים" שלכאורה מייצגים את הציבור הנאור, הליברלי, המשכיל (לבני, לפיד ודומיהם) אך זה ריק מתוכן. אנו מחפשים גיבורים שיושיעו אותנו, מחליפים מפלגה בכל מערכת בחירות ומתאכזבים שהממשלה נראית כפי שנראית. אנחנו העדר הנאור".

נפתלי בנט. "אני סולד מה'בנטיזם'"

סולד מה"בנטיזם"

רהט לא בוחל בביקורת על ההתנהלות של מערכת הבחירות הנוכחית. "הבחירות הן לכנסת. היום יש תופעה שחברי כנסת מתנהגים כמו שרים- טרם הבחירות. הם כבר מדברים על תיק כזה או אחר- כשלמעשה אין שום ביטחון בדיבורים הללו. אי אפשר להצביע לשרים, אפשר להצביע לחברי כנסת ומי שלא מוכן להיות אופוזיציה או ח"כ מן השורה- שלא ילך להיבחר".

"העיקר", אומר רהט, "הוא להצביע למפלגות. מעל הכל חשוב שסטודנטים ידעו כי חשוב להצביע לרשימה, ולא לאדם העומד בראש מפלגה". אני מנסה להבין מה נוסחת ההצבעה הנכונה על פי רהט והוא מחדד את דבריו באומרו כי "צריכים לבחור במפלגות עם קיום חזק ויציב. מפלגות שעברו משברים, עם היסטוריה, עם שורשים. מפלגות. לא רשימות. לא להיסחף תחת ספינים".

יאיר לפיד. "פוליטיקה עתיקה"

יאיר לפיד. "פוליטיקה עתיקה"

המפלגה השורשית מעידה על יכולתה לשרוד והיא גם מהווה מושא למחקריו. ההיסטוריה והמקורות של המפלגות בישראל עשירה ומפתיעה ורהט טוען שגם נפתלי בנט, הכוכב החדש בשמי הפוליטיקה הישראלית, לא הקים יש מאין. "ניתן לומר", טוען רהט, "כי היסודות של הבית היהודי הם בפועל המזרחי, לפני למעלה מ-90 שנה. אני אמנם סולד מה"בנטיזם" כי שוב מתמקדים באישי ולא ברעיוני, אבל, זו נקודה לטובתם – הם מחזיקים בבסיס של עשרות שנים. גם מרצ היא מפלגה רצינית שרצה על אותם עקרונות שנים רבות, ואני יכול להאמין להם. חלק מאנשיה הצטיינו באופוזיציה ולא בקואליציה ויש עוד מפלגות שמציגות יציבות".

שלי יחימוביץ'. החייתה את מפלגת העבודה

שלי יחימוביץ'. החייתה את מפלגת העבודה

רהט מברך על החייאתה של מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ', אשר הייתה "סוס מת" עד לפני שנתיים. "מה הייתה מפלגת העבודה?", שואל רהט. "יש היום פריחה אדירה של מפלגת העבודה, גם כאן בקמפוס, ויחימוביץ' בהחלט הצליחה להפיח בה רוח חיים, לקחת את הפלטפורמה הקיימת ולהרים אותה גבוה".

אז אתה אומר שצריכים להצביע למפלגה ותיקה, לרשימה ולא לראשה. אבל מה קורה אם המפלגה שאני אוהדת לא מספקת את הסחורה? להישאר איתה למרות הכל?

"לא. גם אנחנו יכולים להחליף פתק הצבעה וגם הפוליטיקאים יכולים להחליף מפלגה, אך לא ביד קלה. זה קורה, אדם מפסיד ועוזב, אבל אני לא מרוצה מהמהירות והקיצוניות בה זה קורה היום. קחי לדוגמא את עמרם מצנע. אדם שהיה בן-גוריון קטן בירוחם. חמש שנים של עשייה, פיתוח, קידום, ובאבחה אחת החליט שלא מתאים לו. זו התנהגות מגונה בעיני. את הילדים שלנו אנחנו מלמדים לדעת להפסיד, אבל לא תמיד הפוליטיקאים שלנו יודעים להפסיד בכבוד. הם צריכים להתקדם לאט, כאחד האדם. אנשים לא לומדים לקח. גם הבוחרים וגם הנבחרים".

 בן גוריון באוסף הבובות של רהט

רגיש ואדיש

נחזור אל תלמידי מדע המדינה, שבשנתם הראשונה ללימודים לומדים עם פרופ' רהט את הקורס "פוליטיקה השוואתית" בו עוסקים במדינות רבות בעולם ובמאפייניהן המשטריים. על אף העיסוק בנושאים טכניים לכאורה כמו שיטות שונות לבחירת מועמדים, הדעות הפוליטיות של התלמידים והן של המרצה נוכחות בשיעורים – אמנם פחות מבשיעורים אחרים – אך בקורס העוסק בפוליטיקה, קשה להישאר א-פוליטיים.

האם אתה חושב שסטודנטים מושפעים מדעות המרצים, ועד כמה?

"אני בטוח שהם מושפעים, אך לא ברובד הנמוך, השטחי של ההצבעה. הסטודנטים שלנו מושפעים ברמה אחרת, כיוון שאנו עושים כל מאמץ להסביר את מהותה של הדמוקרטיה. אנו באים מנקודת מבט אוהדת לסוג המשטר הזה ומדברים בזכותה. יש מקום לדיונים פוליטיים כל עוד נשמעות מגוון דעות ואנו מקיימים, או מתאמצים לקיים היכן שניתן את עקרון הפלורליזם. הדיון הוא המהות, התגובה, התשובה. לרוב איני יכול לקיים דיונים שכאלה בכיתות הגדולות, אך עם מספר מצומצם של תלמידים אני שמח שסטודנטים מבטאים עצמם. סטודנטים הם ילדים גדולים".

אתה חושב שדעות פוליטיות של סטודנטים משפיעות על הקריירה האקדמית שלהם?

"בהחלט לא. תלמיד שרוצה לעשות דוקטורט לא מעניינת אותי דעתו הפוליטית. אם המצב לא כזה, יש לעשות רפורמה. אין קשר בין דעות פוליטיות הנוטות לכיוון כזה או אחר וליכולת של אדם להיות חוקר מצוין"

ומה לגבי תלמידי יחסים בינלאומיים? רבים מחבריי לספסל הלימודים וגם אני חוששים משיוך פוליטי, שיכול לפגוע לנו בסיכויי ההצלחה במשרדים ממשלתיים בכלל ובמשרד החוץ בפרט.

"אינני מכיר את הטענה, אך יש בה ממש- הדבר רע מאוד. במדינות אחרות אין השפעה של דעות פוליטיות לשירות במשרד החוץ. דעותיהם של המשרתים בו גלויות. אם השיקולים בארץ מפלגתיים – יש כאן בעיה.

"התלמידים שלנו צריכים להיות פעילים. וגם הפעילים, חלקם משחקים את המשחק הא-פוליטי, שלא מוביל לשום מקום. אני רוצה שאנשים יהיו פעילים ומזוהים פוליטית, יפעלו ברמה המקומית ויום אחד יעלו לרמה הארצית. אי אפשר לבנות מפלגה ללא שורשים".

מתוך אוסף בובות הפוליטיקאים של רהט

מרצה ומחנך

רהט אוהב לחקור. מאוד אוהב לחקור, מה שלעיתים מעורר ביקורות על חוסר החשק שנדמה שקיים בו ובעמיתיו- כאשר עוסקים בהוראה ולא במחקר.

יש סטודנטים החשים כי ההוראה היא עול עליכם המרצים. אתה מסכים?

"תראי, אני לא מסתיר את העובדה כי יותר כיף לי לחקור, אך גם מההוראה אני לומד. גם כשאני מעביר קורס מבוא בפעם העשירית – אני מגיע לתובנות. בסמינרים שאני מעביר אני יכול לשלב את תחומי המחקר שלי וזה נהדר. ונכון, עם זאת, אנחנו חוקרים לפני הכל וזה גם היתרון האדיר של הסטודנטים פה באוניברסיטה – זה שהם בחזית המחקר. הם נחשפים לחומרים החדשים ביותר – מה שלא תמצאי במכללות. שם מלמדים חומרים ישנים, בעברית, מלפני שלושים שנה. גם אנחנו נסמכים על כתפי ענקים ועוסקים בטקסטים ישנים, אך המורים שלנו מעודכנים ונמצאים בחזית המחקר. כן, חלקנו לא המורים הכי טובים, ובמכללות מדגישים את ההוראה, אבל החומרים והתכנים הם בעדיפות עליונה".

אני תוהה על מקומו של החינוך באקדמיה ורהט טוען כי "גם אם לא תרצה אתה תחנך, החינוך תמיד נמצא".

נתון מעודד אחר שרהט מציג בפניי הוא היחס של קרוב לחצי-חצי בין גברים לנשים באקדמיה. "ידוע כי בעולם האקדמי יש פמיניזציה", אומר רהט, "מה שלצערי אין במגזרים אחרים. היו הזדמנויות למפלגות כמו הליכוד והעבודה להגדיל את מספר הנשים שלהן, אך הן פוספסו. יחימוביץ' החמיצה הזדמנות להגדלת ייצוג הנשים באופן משמעותי, וממנה ציפיתי ליותר. יש מפלגות שאת יודעת שלא יהיו בהן נשים, אבל במפלגת העבודה? פשוט חבל. ייצוג הנשים בישראל נמוך ביחס לעולם" לדידו של רהט שריון מקומות לנשים הוא הפתרון לבעיית ייצוגן הקטן, אך אין ספק כי חל שיפור.

בנוסף לעבודתו באוניברסיטה, רהט מכהן כראש קבוצת המחקר של הפורום לתיקון שיטת הממשל במכון הישראלי לדמוקרטיה, וכשאני שואלת אם חשב על מעבר מחזית המחקר לחזית מפלגה, הוא מביט עליי בתימהון. "המחשבה להיכנס לפוליטיקה לא עוברת לי בכלל בראש… טוב לי ככה ואין לי את הזמן והרצון לעשות את הדברים הללו. יש לי עבודה שאני נהנה ממנה מאוד ולמה אני צריך להרוס את זה?"

רהט מספר כי התגלגל ללימודי מדע המדינה לאחר שלא התקבל ללימודי משפטים ("הייתה חסרה לי מאית בממוצע"), הוא התחיל בחוג ליחסים בינלאומיים ולאחר שנה התמקם במדע המדינה- שם נשאר עד היום. "אני בעד לעשות מה שטוב. חיים רק פעם אחת. אני מקווה שאתסכל על עצמי בסוף החיים ואגיד לעצמי שהייתה לי את אחת מהעבודות הטובות בעולם, משכורת יחסית טובה, עבדתי על דברים שאני אוהב ולימדתי את הטובים ביותר".

גידי רהט

 

מודעות פרסומת