ירושלים ב-90 NIS ללילה

צילום: הדסה לב

צילום: הדסה לב

כשירון בורגין התנדנד על ערסל בהוסטל בלאוס, הוא לא האמין שתוך כמה שנים הוא יארח את כנס ההוסטלים הבינלאומי בהוסטל משלו, ועוד בירושלים. בינתיים מתקבצים ב"אברהם הוסטל", שפתח עם חברים מעל כיכר הדוידקה, מאות תרמילאים שחווים את ירושלים ממש כמו שישראלים חווים את קוסקו. על יזמות צעירה בבירה, קידוש ליל שבת באנגלית וחלומות על סניפים בעמאן ובקהיר. ירושלים מעולם לא הרגישה יותר חו"ל מזה.

 // אודי צמח 

 

לפני שנה סיפר לי חבר שפתחו בר חדש בעיר ליד כיכר הדוידקה, והחלטנו ללכת לבדוק. כבר בקומת הכניסה הבנתי שבעצם הגענו להוסטל, אבל רק כשעלינו אל הבר שבקומה השנייה, הרגשתי כאילו הגענו לחו"ל: חדר עצום ממדים שהיה שילוב של בר, חדר אורחים, מטבח, חדר אוכל וחדר משחקים. מספר תיירים התיישבו ליד השולחנות הארוכים לארוחת ערב, והביאו צלחות גדושות מהמטבח הצמוד. לאורך החדר היו פזורות קבוצות של צעירים – "מרוחים" על ערסלים, פופים, יושבים ליד השולחנות או על הבר, משחקים סנוקר או מנגנים בגיטרה. באותו הרגע עלו בי זיכרונות מהטיול הגדול בארה"ב. ואז קלטתי – חלק מהיושבים בחדר היו בעיצומו של הטיול הגדול שלהם, אבל דווקא במזרח התיכון ובירושלים, העיר שבשנים האחרונות הפכה להיות הבית שלי.

 ירון בורגין. "אברהם היה התרמילאי הראשון במזרח התיכון, הוא הלך ברגל מעיראק וסוריה. הוא היה גם המארח הראשון. אנחנו הולכים בעקבותיו" (צילום: הדסה לב)

ירון בורגין. "אברהם היה התרמילאי הראשון במזרח התיכון, הוא הלך ברגל מעיראק וסוריה. הוא היה גם המארח הראשון. אנחנו הולכים בעקבותיו" (צילום: הדסה לב)

"אברהם היה התרמילאי הראשון במזרח התיכון", אומר ירון בורגין (34), אחד משלושת הבעלים של המקום. "הוא הלך ברגל מעיראק. הוא היה גם המארח הראשון. אנחנו הולכים בעקבותיו. באחד הטיולים שלי ישבתי על ערסל בלאוס, בדיוק התפטרתי מעבודה ונפרדתי מהחברה שלי. חשבתי מה אני רוצה לעשות בחיים. חשבתי על ישראל – אנשים כאן מסבירי פנים, יש פה הרבה שילובים תרבותיים ואוכל נהדר. הבנתי שהיא יעד נפלא לתרמילאות, אבל אנשים לא מכירים אותה". יחד עם גל מור ומעוז ינון – חברים חולמים נוספים – הם הגשימו את החלום כשחזרו לארץ הקודש, ו"אברהם הוסטל" קם לתחייה. 

מעדיפים את ירושלים על פני תל-אביב

ה"אברהם הוסטל" הוא מוסד ירושלמי הסמוי מעיניהם של רוב המקומיים. הכניסה אליו היא מרחוב הנביאים בזווית הפחות גלויה של הדוידקה. אך אל תתבלבלו – מדובר באכסניה הפרטית הגדולה בארץ, עם 230 מיטות. קהל היעד מכונה בז'רגון המקצועי FIT (Foreign Independent Travel) ומוכר יותר בכינויים: תרמילאים, באק-פאקרס או מוצ'ילרים. אלה התיירים שמטיילים באופן עצמאי, מבקשים לחקור את המקום בעצמם, מחפשים סידורי לינה זולים, ורוצים להתערבב ולחוות את הטיול עם תיירים אחרים. נכון להיום מדובר בפלח השוק התיירותי שגדל במהירות הגדולה ביותר בשנים האחרונות. מה בעצם מביא תרמילאים צעירים מכל רחבי העולם להגיע לעיר הבירה של ישראל, על כל המתחים שבהם היא טעונה?

"זה נשמע אולי מוזר", מסביר בורגין, "אבל חומוס 'לינא', אכרמאווי בשער שכם, או רוגלך במאפיות מפילים אותם מהרגליים. אנחנו גם מגלים שהרבה תיירים מעדיפים את ירושלים על פני תל אביב, כי היא ייחודית. השילוב של חדש וישן מדהים. מצד אחד אתה נכנס לעיר העתיקה, חוזר שלושת אלפים שנים אחורה, ומצד שני באותו יום אתה הולך לבלות בברים באזור מגרש הרוסים, במקומות מגניבים עם טאץ' אינדי שמזכיר את ברלין. הם יוצאים לעיר וחווים אותה בכל החושים, ובשעות הערב חוזרים ומחליפים חוויות אחד עם השני. התיירים מרותקים מהתרבות, מהרב-גוניות והערבוביה, ולעיתים קרובות רואים דברים שלנו בתור מקומיים קשה לראות".

 

"לאנשים מאירופה קשה להתמקח כי אנחנו לא רגילים לזה. אנחנו רגילים למחיר קבוע (Fixed price). אנחנו לא יודעים אף פעם האם אנחנו משלמים הרבה" (צילום: הדסה לב)

"לאנשים מאירופה קשה להתמקח. אנחנו רגילים למחיר קבוע (Fixed price). אנחנו לא יודעים אף פעם האם אנחנו משלמים הרבה" (צילום: הדסה לב)

קידוש באנגלית

למרות חומות היידישקייט המקיפות את העיר, המנהלים שומרים על פנים חילוניות של המקום. הבר לא כשר ופתוח בשבת, וכידוע, הקהל ברובו ממילא לא יהודי. "לנו יש אג'נדה של לשמור על צביון נאור, חילוני וצעיר בירושלים".

למרות ניסיונות כאלו ואחרים, הרבה חילונים עוזבים.

"אני מאמין גדול" בוחר ירון את מילותיו. "אני מאמין ביכולת לייצר תרבות ירושלמית צעירה וחילונית, שלאו דווקא אומרת שהיא באה על חשבון מישהו, אבל היא עומדת גאה ושמחה. צריך להיות גאים בדברים כמו מצעד גאווה, פלאש מוב, תרבות גרפיטי, ולא רק בחגיגות הקפות של שמחת תורה".

ואיך מגיב לזה הרחוב החרדי?

"כמו ביחס לכל מקום שנפתח בשבת בעיר, היו תגובות מהחבר'ה החרדים שגרים פה לא רחוק. אחרי שהם הבינו שאנחנו כמו כל בית מלון שמשרת בעיקר קהל לא יהודי הם עזבו אותנו לנפשנו, אבל אני לא שבע רצון מכך שבכל שבת חוסמים את הכביש ברחוב הנביאים והמשטרה עומדת מהצד.

"אם נתעלם מכך", מוסיף בורגין, "התגובות בעיר מכל הקשת הן תומכות ואוהדות, וכל העסקים באזור נהנים מזה". השוק, על הריחות, הצבעים, ההמולה הססגונית שלו, מהווים אטרקציה תיירותית מכובדת במרחק נגיעה מההוסטל. "התרמילאים שלנו קונים, אוכלים ושותים שם. כשהיו מסיבות רחוב בחמישה במאי, עשרות אנשים הגיעו מההוסטל. אנחנו מפרסמים לוח אירועים של הדברים שקורים מדי יום בעיר, ורואים שיש לה הרבה מה להציע חוץ מהר הבית והכותל".

"אחרי שעתיים של בישולים אנחנו עושים קידוש באנגלית שמטרתו להסביר מה זה שבת ולמה הכול סגור" (צילום: הדסה לב)

"אחרי שעתיים של בישולים אנחנו עושים קידוש באנגלית שמטרתו להסביר מה זה שבת ולמה הכול סגור" (צילום: הדסה לב)

נוסף על המיקום האטרקטיבי עבור התיירים, ה"אברהם" מייצר תרבות גם בתוך ההוסטל. "הרסנו עשרה חדרים כדי ליצור את הלאונג' הענק שלנו שהוא שילוב של מטבח, בר ומלא פינות ישיבה. שם מתקיימות כל ערב פעילויות: בראשון יש ערב מוסיקה חיה, כולם מוזמנים לנגן. ברביעי יש סיור פאבים בדיוק כמו בהוסטלים בדרום אמריקה ובאירופה". עם זאת מסתבר שהקדושה לעיתים מצליחה לחדור ולאפוף גם את חדרי ההוסטל כשהאטרקציה העיקרית היא, תאמינו או לא, סעודות שבת, כולל קידוש בלשון העמים.

"זה האירוע שאנחנו הכי אוהבים. גילינו שבשישי בערב כמעט ואין איפה לאכול פה באזור ומבחינת התיירים העיר הזאת סגורה. מצד שני התיירים סקרנים לדעת מי אנחנו. מבחינתו ארוחת שבת היא מוסד ישראלי – כולם עושים, חילונים ודתיים. האורחים מבשלים יחד עם הצוות – חבורה עצומה של ארבעים איש. אחרי שעתיים של בישולים אנחנו עושים קידוש באנגלית שמטרתו להסביר מה זה שבת ולמה הכול סגור".

איך מחברים תיירים זרים לשבת היהודית והישראלית?

"מסבירים את המשמעות של השבת, של היין, של 'מוציא לחם מן הארץ'. מסבירים על קדושת השבת ולמה הכול סגור. זה מחבר אותם לאווירה המיוחדת. להסתובב בירושלים בשבת זה משהו מיוחד, זה שקט כזה שמשרה עליך קדושה ורוחניות. לאחר מכן כשהם יוצאים לרחוב, הם לא רק בשוׂק ממראה של עיר שלמה מושבתת,  אלא הם גם מבינים את ההקשר התרבותי".

 אברהם הוסטל

מזרח תיכון חדש

מכל תחומי היזמות, למה דווקא תרמילאים בירושלים?

"התיירות העצמאית היא תיירות מאוד איכותית", מסביר ירון את הבחירה בקהל היעד, "משום שהיא משתמשת במשאבים המקומיים. התיירים העצמאיים קונים בשוק, הולכים לסַפָּר ומשתמשים בתחבורה הציבורית, אבל זה לא רק כסף – הם מגיעים לפריפריה ויוצרים שינוי מהותי בתדמית של ישראל. זה חלק מחלום של פתיחת שערי המזרח התיכון".

כחלק מאותו חזון של בורגין, החיבור של תיירים עם צעירים ירושלמים הוא חיוני, כך שהיה זה רק עניין של זמן עד שהבר שודרג ונפתח לקהל מקומי של סטודנטים וצעירים. ואלה אכן מגיעים יחד עם הזיכרונות מהטיול הגדול, נמשכים אל האווירה של חו"ל באמצע ירושלים. "אתה נכנס ומרגיש כאילו חזרת לדרום אמריקה – שומע אנגלית, ספרדית, גרמנית. אתה יכול לתרגל קצת את השפה שלמדת בארגנטינה עם אנשים בגיל שלך. מדי פעם מתארגנים במקום גם אירועי סטודנטים או מסיבות. וכמובן, האלכוהול. המחירים אצלנו הם הכי זולים, אפילו אחרי העלאת המס".

אברהם הוסטל

"הרסנו עשרה חדרים כדי ליצור את הלאונג' הענק שלנו שהוא שילוב של מטבח, בר ומלא פינות ישיבה" (צילום: הדסה לב)

"מדינת ישראל היא לא מקום שקל לפעול בו, אבל בירושלים לא קשה יותר ממקומות אחרים. כדי להיות יזם צריך קודם כל לחלום. רק חלום שנמצא בנימים ובקרביים של הבנאדם יגיע למימוש. לא מעניין אותך אם הרווחת עשרים שקלים ליום עבודה כי זה משהו שלך ואתה מאמין בו".

טיפ ליזם המתחיל?

"יש הרבה מאוד בדיקות שצריך לעשות לפני שאתה פותח עסק, אבל יש נקודה שבה אתה צריך לעשות 'קפיצת אמונה', פשוט לקפוץ לתוך זה. רק אז אפשר לצלול פנימה ולבעוט חזק עם הרגליים בתקווה לצוף מהר מעל פני הים".

ולאן חותרים אחרי שעולים על הגל?

"אנחנו רוצים להקים רשת של הוסטלים במקומות מרכזיים במזרח התיכון, במחירים טובים ובמקומות איכותיים. מקומות כמו תל אביב, ים המלח, והייתי רוצה גם להתרחב לעמאן, לקהיר. אולי אני נשמע כמו חולם והוזה, אבל אנחנו באמת מאמינים שתחום התיירות שלנו הוא מנוף לשינוי".

היוזמה העסקית בתחום התרמילאות מביאה איתה לא רק אפשרויות כלכליות וחברתיות, אלא גם לא מעט סיפורים מעניינים. "לפני כמה חודשים", מספר בורגין, "הגיעה לפה אישה בת חמישים ומשהו, ממוצא יהודי-אמריקאי-רוסי, טיפוס צבעוני. היא סיפרה לנו שהיא מדענית לפיזיקה שפרסמה מחקר מאוד מפורסם, ובדיוק עכשיו היא הגישה את עבודתה לוועדה של פרס נובל. אתה לא מאמין שמדען בעל מעמד כזה ישן בחדר משותף בתשעים שקל ללילה".

 

***

 

מבטיחים לחזור

התרחשות מיוחדת הייתה כאן השבוע – כנס ההוסטלים הבינלאומי מתארח פה בירושלים, ב"אברהם". הכנס כולל הרצאות ופאנלים שנערכו במרכז בגין, אירועים חברתיים, סיורים בירושלים, ומסיבת סיום ב"צעצוע". הכנס מעורר הרבה כבוד וגאווה בלב בעלי המקום, המארחים, שכן כמעט מאתיים אנשים מרחבי העולם באו לפה, לירושלים, כדי ללמוד מהישראלים איך עושים את זה נכון.

אודי מתיישב על הבר: מעלה בי זיכרונו מהטיול הגדול בארה"ב (צילום: הדסה לב)

אודי מתיישב על הבר: מעלה בי זיכרונו מהטיול הגדול בארה"ב (צילום: הדסה לב)

 

בשעה שמונה וחצי בערב המקום כבר די עמוס. אני מתיישב ליד חבורה של עשרה אנשים, השולחן כבר מלא בלא מעט כוסות בירה ריקות וחצי מלאות. חמישה מהם הם בעלי הוסטלים גדולים בלונדון, וחמישה אחרים עובדים בשביל אתרי אינטרנט שמתמחים בתיירות. כזאת היא כריסטין(23)במקור מלטביה, שאמונה על אתר האינטרנט של הוסטל לונדוני גדול. "לפני כמה ימים ראיתי תכנית על האימא היהודייה", מספרת כריסטין שהגיעה לכאן ביום שישי, "והבנתי שיש ארוחת שבת, אבל לא חשבתי שזה נמשך כל היום. שמחתי שיש לי הזדמנות להיות באווירה השקטה של שבת בירושלים".

ואיך את מתרשמת מהארץ?

"באירופה יש לנו דעה לא טובה על ישראל. כשאמרתי לאנשים שאני נוסעת לישראל ניסו להניא אותי מלבוא בגלל חששות ביטחוניים. כשאתה מגיע לפה הכול כל כך נינוח, שונה לגמרי מהתדמית שמציגים בתקשורת. אתמול נסענו לים המלח, מה שהיה מעל ומעבר לציפיות שלי, ואחר כך לבית לחם. בירושלים אני מרגישה יותר נוח מאשר בבית לחם. כל האווירה שונה. פה יש לך זמן לזוז, שם דוחפים אותך. בבית לחם הכול מסחרי, אין לך זמן להיות שם עם עצמך. כשנסענו היום עם הנהג הוא הסביר לנו על פלסטין ועל ישראל. זאת החוויה הכי חזקה שהייתה לי בתור מטיילת עד עכשיו, זה היה שונה ועלה על כל הציפיות שלי.

"חשבתי שזו תהיה עיר מאוד דתית ושמרנית. אנשים אמרו לי שבישראל אישה לא יכולה ללכת ברחוב, כמו בתורכיה או מצרים, אבל כאן אני מרגישה בטוחה ברחוב ואף אחד לא מטריד אותי. ראיתי סרטים והחוויה שקיבלתי מהם היתה מאוד מסוימת, אבל בפועל המקום פה מאוד שקט. אחרי שהשבת יצאה רציתי לחוות את החוויה המיוחדת הזאת שוב. אנחנו בטוח הולכים לחזור".

בשולחן מולי ישבו לאורה (24), עיתונאית  מברצלונה וטואה (25), מדען צעיר משוודיה שבא להשתתף בכנס של חוקרי קודים בבר-אילן. שניהם סיפרו לי קצת על החוויה שלהם מישראל.

"לא כך דמיינתי את המזרח התיכון", לאורה משתפת. "נסעתי לתל אביב והייתה לי תחושה כמו בעיר אירופאית, כמו בברצלונה או בכל עיר אחרת".

איך התרשמתם מהמקומיים?

לאורה: "בחלק מהמקומות לא הרגשתי רצויה. כשעברנו דרך הרובע היהודי הסתכלו עלינו בחשדנות. בעיר העתיקה המוכרים קצת לוחצים ואגרסיביים, הם 'פושי'. לאנשים מאירופה קשה להתמקח כי אנחנו לא רגילים לזה. אנחנו רגילים למחיר קבוע (Fixed price). אנחנו אף פעם לא יודעים האם אנחנו משלמים הרבה".

טואה מוסיף בהתלהבות: "זה אדיר שאפשר לקנות פה מיץ סחוט ברחוב! קניתי סוחט מיצים לחברה שלי. אני מקווה שהיא תאהב את זה".

בשלב כלשהו השיחה מתהפכת. טואה ולאורה מתעניינים מאוד במה שקורה בארץ ומתחילים לשאול אותי שאלות על החיים בארץ: האם אנשים שעובדים בשבת חושבים שהם עושים טוב או רע? הם חוקרים אותי בקפדנות על השירות הצבאי שלי, ועל המשמעות שלו עבורי. הם שואלים האם אני לא מפחד מחיילים או מאנשים שמסתובבים עם תתי-מקלע ברחוב, ואיך אפשר לשלב עבודה ומילואים. השיחה נמשכת לה לתוך הלילה. בסיומה אני מאחל להם שיהנו בירושלים, והם מצידם מבטיחים לחזור.

 

צילום: הדסה לב

צילום: הדסה לב

 

מודעות פרסומת