המשגיחים

ספי קלר ושני קינן (צילום: זהר דרוקמן CC-BY-SA)

ספי קלר ושני קינן (צילום: זהר דרוקמן CC-BY-SA)

 

חרדים רבים רוצים להתגייס, אך צה"ל מסרב לקבלם; מספר המסתננים בגבול מצרים הולך ויורד; ממשלת ישראל לא עושה ניסיונות להסב אקדמאים להוראה –  אלו רק מעט מטענות הפוליטיקאים בתקופה האחרונה. אלו מביניהן נכונות? אלו סתם נועדו לשריין מקומות במשחק הכיסאות המוזיקליים בכנסת? איך נדע אנחנו, האזרחים הפשוטים למי נצביע בבחירות הקרובות? מבולבלים? כדאי שתכירו את מיזם התחקירים: 'פוליטיווטש'

בחירות 2013

// אביטל פרידמן

הסיפור של פוליטיווטש התחיל כאשר שני קינן, סטודנט בתוכניות פכ"ם ואמירים, וספי קלר, סטודנט למשפטים ומדע המדינה, נפגשו במכינה הקדם אקדמית באוניברסיטה לפני שנתיים וחצי. השניים נחשפו לגישה הפוסט-מודרנית הרווחת בשיח הציבורי והאקדמי בימינו. "לפי הגישה הזאת אין אמת ששווה לדבר עליה ולברר אותה בינינו, לכאורה הדיבורים הם רק מניפולציה של השפה", טוען קלר. "הבעיה היא", מוסיף קינן, "שאם אין אמת שיכולה להיות מבוססת, אין גם שום תשתית ליצור עליה דיון ציבורי".

למול התחושה שהשיח הפוסט-מודרני נקלע לאימפוטנציה חמורה, הבחינו השניים בתופעה חברתית מעניינת, אולי הפוכה; "מאז המחאה החברתית אנשים חוזרים לפוליטיקה. מרגישים יותר בנוח להיות חלק מדיונים פוליטיים ולקחת עמדה. לפני שנתיים, אם היית מגדיר את עצמך כפוליטי, היית מצטייר כאינטרסנט וטרחן. היום להיות פוליטי זה מגניב" מתאר קלר, ומאיר גם את המורכבות: "הבעיה היא שאי אפשר לחזור לפוליטיקה אם הציבור ממשיך לחשוב ש'כולם שקרנים' ".

ישי

קינן וקלר ניסו לטכס עצה למול הקונפליקט: הרצון הציבורי החדש "לחזור לפוליטיקה", למול המחסור האקוטי באמיתות, והתחושה שאין אף פוליטיקאי אמין בשטח. להפתעתם, המענה הגיע דווקא מה-CNN. "באחד הימים צפיתי בנאום הניצחון של מיט רומני באחת המדינות" מספר קלר. "במהלך הנאום ראיתי הפנייה ל-Politifact, אתר אמריקאי שבודק את דבריהם של הפוליטיקאים, כמעט בזמן אמת. לקח לי כמה שניות להתעשת, ואז אמרתי לעצמי: זה בדיוק מה שאנחנו צריכים".

 

הדרך אל היושר

כבר עכשיו באתר העמותה תוכלו להתרשם מסופו של התהליך, שם אמירות "חמות" של פוליטיקאים מעומתות עם עובדות ונתונים, ומדורגות במדרג אמת של 1-5. בשם השקיפות תמצאו שם גם את מקורות התחקיר, יחד עם איור הממחיש את המידע באופן בהיר. אבל הדרך לשם, אם תשאלו את קינן וקלר, היתה מפותלת למדי.

ביבילאחר שתם תהליך "הגיור" של הרעיון (בשל ההבדלים במבנה הממשל ושיטת הבחירות בארה"ב) קלר וקינן גילו  שהעבודה לא מפסיקה להצטבר. במקביל המשיכו להתמודד עם חובות אקדמאים, להגיע לשיעורים, להגיש עבודות ולהיבחן. "האמת היא", מספר קלר, "שלא הבנו כמה זה קשה כשהתחלנו לעשות את זה. אבל אם אתה יודע בתחילת הדרך את כל הקשיים שאתה הולך לעבור, אתה לא תעשה את זה, אז בעצם היה לנו מזל".

בחלוקת העבודה בין השניים קלר משמש כמנכ"ל המשרד, וקינן כאחראי פיתוח תוכן. "זה כמו נישואין", מתאר קלר את השותפות עם קינן. "יש רגעים מתוחים, אבל פיתחנו מנגנונים לפירוק המתח, וגם מאוד ברור לנו איפה תחום העבודה נגמר". ללא ספק ישנם יתרונות לעבודה עם חברים טובים, ככה יש גם עם מי לצחוק. "כשנסענו פעם לפגישה עם תורם מאוד גדול נתקענו עם פנצ'ר, ובמקום להתבאס התחלנו לתפוס טרמפים. לאחר כמה דקות נסיעה הבנו שהנהג שנותן לנו את הטרמפ הוא הבן של אותו תורם".

 

סקרנות גדולה לפרטים הקטנים

ממשיכים. איך מוצאים תחקירנים מקצועיים לפרויקט כזה? בהתחלה קלר וקינן בררו אותם לפי נתונים פורמליים, לדוגמא לימודים בבתי ספר מקצועיים לעיתונאות. אולם לאחר זמן מה חשו שעליהם לעבור למיון אישי יותר. "אנשים שאם לא היינו משלמים להם, כנראה היו עושים את זה גם בעצמם" מגדיר קלר, וקינן מפרט: "נודניקים בעיקר. אנשים עם סקרנות גדולה שמחפשים את הפרטים הקטנים".

שליאולם התחקיר לא תמיד מתחיל בתחקירנים. גם אתם יכולים להציע אמירה פוליטית ששווה לבדוק, דרך אתר האינטרנט או הפייסבוק של 'פוליטיווטש'. אם האמירה ניתנת למדידה, בעלת משמעות ל"צרכן הפוליטי" ונמצאת על סדר היום הציבורי, היא עוברת לתחקירן. לאחר מכן היא מתגלגלת חזרה לפתחו של הפוליטיקאי, ולבסוף נבדקת על פי נתוני הלמ"ס, הממ"מ (מרכז המחקר והמידע של הכנסת) ומשרדי הממשלה.

בשביל לממן את המיזם, בהתחלה קינן וקלר פשוט פתחו את הכיס ונתנו משלהם. לאחר מכן יצאו לקמפיין גיוס תרומות קטנות באינטרנט. ההיענות, הם מספרים, היתה מרשימה. "גייסנו סכום שאיפשר לנו מרחב נשימה קצר". אומר קלר, וקינן מוסיף: "עכשיו אנחנו עובדים על מימון ארוך טווח. אבל מעבר לכך, בהתחלה בכוונה נמנענו מגיוס כסף על ידי גורמים גדולים, כדי לבדוק את הלגיטימיות שלנו בציבור. בסופו של דבר זה אינטרס של כולם, ולכן התרומות מאוד שימחו אותנו".

מעבר לתמיכה הכספית שהעמותה זכתה לה, כוחה גם במתנדבים שלה: מעורכי דין, דרך מעצבים גרפיים ועד פעילים בשטח. "הרבה אנשים עוזרים ללא תמורה ולא היינו יכולים לעשות את זה בלעדיהם" מדגיש קלר. בנוסף לכך, השניים בנו 'וועדה מייעצת', המורכבת מאקדמאים ואנשי מקצוע הבוחנים את התחקירים לפני הפצתם. ביניהם שמות מוכרים במסדרונות האוניברסיטה, כגון פרופ' עומר מואב מהחוג לכלכלה, וד"ר רפי מן מהחוג לתקשורת.

 

עובדים על העובדות

כשמבקשים, ואולי מתיימרים, לעסוק ב"אמת", קשה שלא לחשוש להטיות פוליטיות. הרי בסופו של דבר, למי בימינו אין אג'נדה לקדם? סטטיסטיקה היא סוג של שקר, התבטא פעם בנימין ד'יזרעאלי בזמנו, וכיום, כשכל המידע נגיש, קל מאוד לשחק איתו ולהציג "נתונים". קינן מכיר את הטענות הללו ומרגיע: "אני וספי נמצאים במקומות שונים על הקשת הפוליטית, ומאזנים אחד את השני. אבל ממילא אם תקרא את התחקירים תראה שהמידע יבש על גבול המשעמם. אין כאן עמדה. יכול להיות ויכוח מאוד חריף מה לעשות עם אותה עובדה, אבל יהיה קשה מאוד לחלוק על העובדה עצמה. האמירה שלנו היא שגם אם קשה להשיג את האמת – היא שם, היא קיימת".

בנוסף לעובדתיות הנוקבת, מדגישים השניים כי מטרתם אינה לתפוס אנשי ציבור עם המכנסיים למטה. "כשהייתה עלינו כתבה ב'הארץ', כתבו: 'האתר שבא לתפוס פוליטיקאים בשקר'. אבל אנחנו לא באים לתפוס אף אחד. לכן, למשל, אנחנו בודקים את האמירות בכל מיני ואריאציות, כדי להבין איך זה כן יכול להיות נכון". אך הרומן, המפוקפק לעיתים, של העמותה עם התקשורת לא מתחיל ונגמר שם.

לפידאפשר לומר שלקחתם לתקשורת את תפקידה ככלב השמירה של הדמוקרטיה?

קלר: "מצב התחום בתקשורת עגום למדי, בעיקר בגלל מגבלות כלכליות, ואנשיה מודעים לכך. אנחנו כעמותה אזרחית עושים את זה אפילו יותר טוב, ועם פחות הטיות שיש לעיתון. הגענו למצב שאנחנו מקבלים פניות מאנשי תקשורת לבצע תחקיר זה או אחר".

 

כולם מושחתים

נכון לעכשיו נערכים במרץ קלר, קינן וצוות התחקירנים לקראת הבחירות הקרבות. "זה ה'מאני-טיים' שלנו" מדגיש קלר. "הכל דחוף, אנחנו עובדים יותר קשה ומהר, מפיקים יותר תחקירים, נותנים את המירב. זו תקופה חשובה". הבחירות הקרובות הן הזדמנות לממש את השאיפה המרכזית בבסיס המיזם: לטפל, קודם כל, בשיח. "מהרגע שאנשים לא חושבים את אותו הדבר הם כבר לא מדברים את אותה השפה. ותוסיף לזה את האמירה הרווחת כיום ש'כולם מושחתים וכולם מאוסים'. אם אין את המכנה המשותף של העובדות, באמת לא ניתן להאמין לאף אחד, ואז השיח הופך להיות כוחני. המנצח הוא מי שצועק הכי חזק". מתאר קינן את המצב המניע לפעולה הנמרצת.

אינפוגרפיקה על תופעת המתסננים

אינפוגרפיקה על תופעת המתסננים

הישג משמעותי, לדידם, יתבטא כאמור כבר בבחירות הקרובות, אך ישפיע עמוק יותר ורחוק יותר. "מה שאנחנו באמת רוצים זה שהדברים האלו יתבססו כנורמה, ולא כהישג חד פעמי של תקופת בחירות. שהפוליטיקאים יבינו לא רק שכדאי להיזהר מאמירות לא מבוססות, אלא גם שיש רווח גדול מאוד מלהגיד אמירה אמיתית".

והפוליטיקאים עצמם? האם  אכן יצליחו להפנים את המסר בדבר האמת והיושר? ימים יגידו, ובינתיים יש מהם שמשתמשים בתחקירים כדי לנגח יריבים פוליטיים. לדוגמה, ח"כ יואל חסון מקדימה לא היסס להסתמך על תחקיר אמירתו של אלי ישי, בדבר אלפי בני ישיבות הרוצים להתגייס וצה"ל לא מוכן לקבלם – שכן אמירה זו 'זכתה' לציון 2 בלבד במדד האמת של 'פוליטיווטש'.

אז לתוך השיח הציבורי והפוליטי מחלחלת באיטיות הגישה ש"יש אמת", אך כסטודנט בפכ"ם ואמירים, קינן מדווח על תחושה מעודדת דווקא בשיח האקדמי – זה שהיה השראה עגומה למיזם האופטימי. "יש באקדמיה איזו התרעמות ודחייה מול הרעיונות הפוסט-מודרניים, ואני באמת מאמין שזה הולך ונעלם. או הולך וייעלם. מקווה לפחות".

אולם, האם מלבד ההשפעה על השיח, יכולים הנתונים הסטטיסטיים להשפיע משמעותית על עמדתו של הבוחר הישראלי? הרי רבים מצביעים על סמך הערכים והחינוך שקיבלו, ולא באופן רציונלי. כשציבור מזדהה עם פוליטיקאי מסוים, עד כמה היותו דובר אמת או שקר באמת תשפיע על תוצאות הבחירות הקרובות?

קלר וקינן בדוכן העמותה. "אם אין אמת, אין תשתית לדיון ציבורי"

קינן משיב כי העובדות, יותר משהן יוצרות ערכים, יוצרות תשתית לביסוס הערכים הקיימים. הוא מדגים: "אדם שמגיע מתפיסה דתית שאומרת כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל, לא ישנה את דעתו בגלל הנתונים שלי. אבל אם נתניהו אומר שהוא בנה הכי הרבה יחידות דיור מעבר לקו הירוק, אותו אדם יתעניין מאוד לדעת אם האמירה הזו נכונה". משם קצרה הדרך לביטוי ה"סטטיטיקות היבשות" בפתק הקלפי החי ובועט.

מודעות פרסומת