סייפא בספרא

רחל עזריה

ברקת פיטר אותה מהקואליציה, החרדים קוראים לה ה"פרובוקטורית" * מהקיץ שעבר אל הקיץ הקרוב, מבג"ץ אחד למשנהו, מגני-ילדים להדרת נשים – רחל עזריה היא האישה שעומדת בחזית המאבקים הירושלמיים * ריאיון

// מירי ברנובסקי

כשרחל עזריה (34) החלה לנהל את ארגון "מבוי סתום", העוסק במאבקן של עגונות ומסורבות גט בישראל, היא הייתה בחורה צעירה בתחילת דרכה בכל הנוגע לעשיה חברתית. "יום אחד", היא משחזרת, "דפקו אצלי בדלת שני חבר'ה צעירים ואמרו 'שלום, אנחנו רוצים לעזור לפתור את הבעיה של סרבנות גט'. עזריה, כיום חברת מועצה, הייתה סקפטית. "הם אמרו לי שהם רוצים לעשות הפגנה של אלף איש. עניתי להם, 'אתם יודעים שעד כה בהפגנות היו עשרה אנשים בדרך-כלל, ואם היו עשרים זו היתה הצלחה מסחררת?' אז הם אמרו 'כן, אבל אנחנו חושבים שאנחנו מסוגלים'. אמרתי להם 'יאללה אני הולכת אתכם'. הרמנו תוך שלושה חודשים הפגנה מטריפה. הגיעו אלף חמש מאות איש. אני זוכרת את הרגע, עמד על הבמה השר בר-און ואני זוכרת שהוא אמר 'אני לא מאמין שכל-כך הרבה אנשים באו בשביל נושא כל-כך קטן'. הקונספציה בחברה הישראלית היא שאי אפשר לשנות ולאף אחד לא אכפת, וזה היה רגע שבעצם זה התהפך".

אנו נפגשות בלשכתה, רגע לפני שהקיץ חוזר ואיתו המחאה החברתית ומשוחחות על ניסיונה ממאבקים חברתיים קודמים, על המאבקים הייחודיים לירושלים, ועל איך כל זה לציבור הסטודנטים. עזריה, חברה במועצת העיר מטעם סיעת "ירושלמים" – תנועה של דתיים וחילונים המבקשים להפוך את ירושלים לעיר פלורליסטית. היא נבחרה למועצה בשנת 2008 ומאז הפכה לכאב הראש העיקרי של הסיעות החרדיות בעירייה.

"רציתי לעסוק בנושא שהוא מאוד יקר לליבי – ירושלים", היא מספרת על הדרך שהביאה אותה לעירייה. "בהתחלה חשבתי להקים עמותה שתעסוק בנושא הזה ואפילו היו לי כל מיני תורמים, אבל אחרי שהתחלתי לגייס כספים וכו', הבנו שהדרך להשפיע בסופו של דבר היא מתוך הפוליטיקה. אז שינינו את פנינו והחלטנו להתארגן לקראת ההתמודדות לבחירות. חיפשנו מישהו שיעמוד בראש הרשימה ואני זוכרת את הרגע שהבנו שאין יותר מבוגר אחראי מעלינו. היה צריך לקבל החלטה אם רצים קדימה או לא, אז אמרתי שאני אתמודד. היה לי ברור שאחרת הכל מתפרק. וזהו, ככה התחלנו את הקמפיין. הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. רגע לפני הבחירות, התאחדנו "הירושלמים" עם תנועת "התעוררות", הגענו לבחירות, גרפנו 17 אלף קולות, והשאר היסטוריה".

כשאני שואלת על הישגים שהיא זוקפת לזכותה היא ישר מעלה את נושא הגיל-הרך – הבייבי שלה. "מתחילת הקדנציה ביקשתי את התיק של גיל הרך. הארכנו את שנת הלימודים בגני-הילדים בשביל לסייע להורים לעבור את החופש הגדול, הקמנו עשרות גני-ילדים ברחבי העיר ושלושה בתי ספר ממלכתיים וממלכתי-דתי. זה משהו שסטודנטים פחות חושבים עליו כרגע, אבל תוך 5-10 שנים גם הם יהיו באותו האתגר". תחום אחר שעזריה מתהדרת בהישגים לגביו הוא הנושא של זוגות צעירים. היא ערכה מיפוי של שכונות בניסיון להבין את מידת האטרקטיביות שלהן. "ראינו שיש שכונות בהן מחירי הדיור קצת יותר זולים, וזיהינו שמשפחות צעירות לא עוברות לשם בגלל שיש בהן כמה כשלים. בנינו מרחב שלם כדי לוודא שלמשפחות צעירות יהיה טוב בעיר. זה גם קשור באופן עקיף למחירי הדירות. יש כמה שכונות שכולם רוצים לגור בהן כמו רחביה, בקעה, בית הכרם, קטמון. אז המחירים בהן נורא גבוהים. אבל אם נמשוך אנשים צעירים לגילה, ארמון הנציב וקריית יובל, נפתחים מרחבים אחרים לחלוטין, המחירים הופכים פחות היסטריים וזוג צעיר יכול להרשות לעצמו דירה. בתחום הזה של הגיל הרך ושל משפחות צעירות יש הישגים מאוד גדולים שאני מאוד גאה בהם".

במחאה החברתית. "המחאה הבהירה לכולנו שאנחנו יכולים לשנות את העולם"

במחאה החברתית. "המחאה הבהירה לכולנו שאנחנו יכולים לשנות את העולם"

בקיץ שעבר עזריה הייתה ממובילי "מחאת העגלות" הירושלמית, שכמה מדרישותיה אומצו בדו"ח ההמלצות של וועדת טרכטנברג. ביניהם בניית מעונות יום מסובסדים, העברת הפיקוח עליהם למשרד החינוך, גני ילדים עירוניים לגילאי 3-4 בחינם ועוד.

"במחאת הקיץ כל מה שדיברנו עליו בעירייה הפכנו לארצי. הופעתי בוועדת טרטכנברג ודיברתי על הדברים האלה והרבה מההחלטות שהתקבלו היו בעקבות עבודה שעשיתי. לקחתי את הפרויקטים שבניתי ואמרתי למדינה בואו תעשו אותם גם. זה בעצם הנושא היחיד שבאמת יש שינוי משמעותי שהציבור מרגיש אותו. אין בטרכטנבג שום דבר אחר שהוא כזה מיידי ואמיתי כמו נושא הגיל-הרך".

יש הטוענים שהמחאה התמסמסה בגלל שהיו הרבה קולות שתפסו עליה טרמפ ומשכו לכל מיני כיוונים. אילו לקחים צריך להפיק משנה שעברה?

"זה דבר אחד שאני מאוד מתעקשת עליו, לא להשוות את המחאה בקיץ שעבר לקיץ הבא. זה כמו ללדת ילד שני ועוד לפני שהוא נולד להשוות אותו לאחיו הבכור. אני עוד לא יודעת. אני חושבת שהמחאה היתה מדהימה, זה שלא הצליחו להגיע בחלק מהדברים לדברים קונרקטיים, זה בגלל שזה תהליך. אני חושבת שהמחאה הבהירה לכולנו שאנחנו יכולים לשנות את העולם, ושאנחנו חייבים לקחת אחריות. אלה דברים שלא היו בעבר".

מה היית רוצה שיקרה הקיץ?

"אני רוצה שנמשיך את התהליך שהתחלנו. אנחנו יודעים שזה לא יהיה בפורמט זהה. אני מקווה שאנשים יחוו את החוויה הזו של מחאה ושל הצלחה. זה היה חשוב ולכן עבדתי מאוד צפוף עם טרכטנברג ודיברתי עם הרבה מחברי הוועדה שיהיו הצלחות בנושאים שאני יותר נוגעת בהם, כי רציתי לתת לאנשים את התחושה שאם אתה יוצא לרחובות, דברים משתנים. והיו קולות במחאה שאמרו אל תדברו עם טרכטנברג כי צריך להפיל את החומות. אבל אני אמרתי עזבו, אני רוצה שמי שייצא לרחובות ירגיש שהוא קיבל משהו. שייצאו שוב לרחובות, שירגיש שזה חלק מהחיים הדמוקרטיים. וזה הצליח. כן הצלחנו לגרום לשינויים ואני מקווה שהשנה אנשים שוב ייצאו לרחובות. קשה לדעת מה יהיה אבל אין ספק שיהיה".

קמפיין נגד הדרת נשים ב"אגד". "עדיין לא השלמנו את המהפכה הפמיניסטית"

קמפיין נגד הדרת נשים ב"אגד". "עדיין לא השלמנו את המהפכה הפמיניסטית"

לצד מעורבותה במחאה הירושלמית, עזריה מוכרת בעיר בשל פעילותה נגד הדרת נשים ודחיקתן מהמרחב הציבורי. את סוגיית הדרת הנשים היא חוותה על בשרה: כאשר התמודדה בבחירות למועצה, גילתה ש"אגד" ו"כנען" (החברה הזכיינית לפרסום על אוטובוסים בירושלים) מסרבות לפרסם מודעות בחירות הנושאות את תמונתה. החרדים תלשו מודעות עליהן הופיעו נשים ונוצר הסדר בינם לבין החברות שנשים פשוט לא תופענה. עזריה עתרה לבג"ץ שחייב את החברות לפרסם את תמונתה. "בנושא זה הייתה הצלחה מסחררת. היום כולם יודעים מה זה הדרת נשים, לא מעיזים לעשות דברים שבעבר נחשבו לגמרי לגיטימיים והיינו צריכים ללכת לשכנע ולהסביר למה זה לא בסדר. היום לחלוטין ברור שזה לא בסדר".

לפני כמה חודשים היה באזז תקשורתי סביב הדרת הנשים, השאלה אם משהו באמת קרה מאז?

"ברור. השפה השתנתה, השיח השתנה ולכן בכל עתירה לבית-המשפט אנחנו מנצחים. יש היום המון אנשים שעותרים על הדברים האלה וכל הזמן מנצחים ואז הדברים משתנים גם בשטח. זה תהליך ארוך. אני בעסק הזה של הדרת נשים כמעט ארבע שנים, זה לקח המון זמן, אבל דברים השתנו".

אני שואלת על הקשר בין המאבקים שהיא בוחרת לבין עובדת היותה אישה חברת מועצה. "זה לא מקרי", מודה עזריה, "שאני בוחרת להתעסק בהדרת נשים או משפחות צעירות. נושאים שהרגשתי שאף אחד בעירייה לא רואה אותנו, אבל הם קריטיים.

"להיות אישה היום זה מאוד לא פשוט. אנחנו עדיין לא השלמנו את המהפכה הפמיניסטית ויש מקומות שעדיין קשה, שעדיין צריך להתאמץ, אבל אנחנו במסלול. וסך-הכל, החוויה הזו שאפשר לשנות את מה שקורה בעירייה זו חוויה מדהימה".

ניר ברקת. "חבל לי שהוא לא מתאבד על הדברים החשובים"

ניר ברקת. "חבל לי שהוא לא מתאבד על הדברים החשובים"

באוקטובר האחרון הגישה עזריה עתירה נוספת לבג"ץ, גם היא בנושא הדרת הנשים. אלא שהפעם הנתבעת לא הייתה חברה פרטית, אלא משטרת המחוז ועיריית ירושלים, אותה עירייה בה עזריה מכהנת כחברת מועצה. עזריה ביקשה שבג"ץ יחייב את העירייה למנוע יצירת מדרכות נפרדות לגברים ונשים בשכונת מאה שערים. בעקבות העתירה החליט ראש-העיר ניר ברקת לפטר את עזריה מתפקידה כאחראית על המינהלים הקהילתיים והגיל הרך בעיריית ירושלים, ולהדיח אותה מן הקואליציה העירונית שלו. זאת, למרות טענתה של העירייה כי היא מתנגדת לעצם ההפרדה במרחב הציבורי.

בעקבות העתירה יש עלייך ביקורת בקרב חברי מועצה וגם מצד ראש-העיר.טוענים שעתירה של חבר מועצה נגד העירייה זה מצב שלא אמור לקרות. זה כמו ששר בממשלה יחליט לעתור נגד הממשלה שהוא חבר בה.

"מה שלא נהוג זה לשבת בישיבת מועצה שבה התקבלה החלטה ואז אחרי שההחלטה מתקבלת, ללכת לבית משפט בניגוד לדעתה. לא שזה לא חוקי, זה לא מקובל. אלה הם כללי המשחק. פייר אינאף. מה שקרה עם הבג"ץ הוא שהגשתי על נושא שבכלל לא נדון בישיבות המועצה, והיה לי ברור שהעירייה היתה נגד. אבל היה לחץ של חברי מועצה חרדים על ראש העיר בגלל כל מיני נושאים אחרים במערכת היחסים איתי ולכן הוא ניצל את הסיפור הזה".  

בתקשורת החרדית חגגו את פיטוריה של עזריה ובאתר האינטרנט "בחדרי חרדים" היתה הכותרת הראשית "חג שמח בירושלים, ברקת פיטר את הפרובוקטורית". פרובוקטורית או לא, נראה שבמערכת היחסים של עזריה עם העירייה לא חסרות מחלוקות. לאחרונה, עזריה עתרה שוב לבג"ץ. הפעם בנוגע לרחבה ברובע-היהודי בעיר-העתיקה, אותה רצו לקרוא על שמו של ואדים רבינוביץ', איש עסקים אוקראיני שתרם כספים לשימור העיר העתיקה.

הבעיה כאן היא כפולה: בתוך חומות העיר-העתיקה אסור לקרוא לאף רחוב בשמו של אדם שנפטר אחרי שנת 1500 לספירה ובכלל, בכל העיר יש איסור לקרוא לרחוב על שמו של אדם בעודו בחיים. "הסיבה שעשו את זה זה כדי שלא יהיו לחצים אינסופיים, ואת תמצאי את עצמך עם כל מיני רחובות שהפעילו לחץ כדי לוודא ששמם יהיה בתוך הרובע-היהודי, שהוא מקום מאוד נחשק. זה אחד הדברים הכי חשובים בשלטון, שלא יופעלו לחצים לא ראויים. ופה קרו כמה דברים די מדהימים. זה לא רק שזה בחייו (של רבינוביץ') ובתוך הרובע, אלא שבכל המסמכים הרשמיים בעיריית ירושלים כתבו שהוא נפטר. פניתי לראש-העיר ואמרתי, בוא תטפל בזה. לא קיבלתי תשובה. פניתי שוב, אמרתי, קרתה פאדיחה, בוא תטפל בזה, זה בניגוד לחוק. עכשיו, האדם זה, ואדים רבינוביץ', תראי מה מספרים עליו. לפי פרסומים של ידיעות אחרונות הוא ישב בכלא האוקראיני. יכול להיות שבאמת מגיע לו רחוב, אני לא יודעת, הוא תרם הרבה כסף. אבל ירושלים היא עיר שכל רחוב, כל סמטה, כל דבר כל-כך יקר. גם יקר לקנייה וגם יקר לליבותיהם של אנשים רבים ואתה לא יכול להתחיל לספסר. אם את שואלת אותי, זה נושא מאוד עקרוני. השאלה איך דבר כזה קורה בעירייה, למה אף אחד אחר לא עצר את זה. למה ועדת השמות לא עלתה על זה. וכשעלו על זה, למה לא שינו את זה בחזרה".

עזריה בלשכה. כאב הראש של החרדים

עזריה בלשכה. כאב הראש של החרדים

נראה שגם בלי תיק הגיל-הרך, עזריה לא שוקטת על השמרים. במקביל לבג"ץ רבינוביץ' היא מנהלת מאבק נגד בנייה של גני-ילדים חרדיים בשכונת רמות. "יש חלק בהסכם הקואליציוני של ברקת עם החרדים", היא מסבירה את הבעייתיות שבדבר, "לפיו לא בונים מוסדות חינוך חרדים על  קרקע שנמצאת באיזור לא חרדי, כי זו הדרך להפוך מקום לחרדי. ניסו להחליק את זה ועליתי על זה ברגע האחרון. אז יש לי תפקיד חשוב להיות שם, לבקר ולהיות עם אצבע על הדופק ולראות שדברים קורים כמו שצריך. אחרת, כמו עם רבינוביץ', דברים קורים ואף אחד לא שם לב".

ברקת נבחר כראש עיר חילוני, שאמור לייצג את האינטרס של הציבור הפלורליסטי בעיר. עד כמה את חושבת שהוא מצליח למלא את התפקיד ולדאוג לציבור הבוחרים שלו?

"בדברים מסוימים כן ובדברים מסוימים לא. חבל לי שהוא לא מתאבד מספיק על הרבה מהדברים החשובים. חבל לי למשל כמו שהוא היה מופתע בעניין הזה עם החרדים ברמות, כי הרי הסיפור הוא לא למה החרדים עושים את זה מאחורי הגב, הסיפור זה איך זה שסומכים עליהם ולא בודקים אותם בשבע עיניים. כרתת קואליציה עם אלה שמתנגדים מקצה אל קצה לאופן שבו אתה רוצה שהעיר תיראה, אז איך זה שאתה לא בודק אותם?"

 *

כשאני שואלת לקראת סיום על מקומם של הסטודנטים בעיר, אני מחזירה את עזריה כמה שנים אחורה בזמן."קודם כל, התקופה הסטודנטיאלית היא תקופה מדהימה. אתה יכול להיות פעיל, לגבש אידאולוגיות. אני הייתי פעילה בדיבייטינג ומגמה ירוקה. התעסקנו במאבק על רכבת ירושלים- ת"א. אין רכבת כזו ורצינו לבדוק למה. גילינו שכבר בתקופתה של גולדה מאיר התקבלה החלטת ממשלה שתהיה כזו אבל זו מעולם לא יצאה לפועל. פנינו לשר התחבורה דאז (אפרים סנה) שאמר אין בעיה, מה שתרצו, רק בשם מי אתם באים? אמרנו לו שבשם כל הירושלמים. הוא ענה שאם כך, אז לא תהיה לנו בעיה לקבוע איתו פגישה בעוד שבועיים אחרי שהבאנו עשרת אלפים חתימות של ירושלמים. התארגנו, הרמנו דוכנים בכל העיר, הבאנו לו את החתימות והוא החליט מה שרצינו.

"אני חושבת שזכינו שיש לנו כל-כך הרבה סטודנטים. זו אוכלוסיה שיכולה לתרום לעיר המון. מרכז העיר למשל, עד לפני עשר שנים היה מקום שומם. היום הכל תוסס – זה הסטודנטים עשו".                                                                                    

 "בכלל", אומרת עזריה בעיניים בורקות, "יש משהו מעצם זה שאתה חי בעיר שהיא עיר בירה, שהיא עיר מעניינת ולא סטנדרטית. זה מה שהופך אותה לכייפית. נולדתי בירושלים ועזבנו כשהייתי בת חמש, אבל תמיד היה לי ברור שאני אחזור. ללימודים נרשמתי רק לאוניברסיטה העברית".

     

מודעות פרסומת