חתולי הקמפוס

הפורום >> דונו! גיליון 4

לוחמים סמוראים הטורפים חרקים ארסיים כדי להגן על חבריהם הסטודנטים? או שמא נוכלים יהירים המנסים להשתלט על האקדמיה?

לירן ונתנאל, מה דעתכם על חתולי הקמפוס?

DSC_1345

צילום: זהר דרוקמן CC-BY-SA

לירן יניבבעד // לירן יניב

סטודנט ליחב"ל ומזרח אסיה

 

מכירים את ההרגשה הזו בסוף שיעור מבאס, בשעה 16:30 עד 18:00, כשהמרצה מנכס לעצמו את הזכות להמשיך את השיעור עוד כמה דקות אל תוך ההפסקה? מה ינחם אתכם במצב כזה? אולי גוש פרווה קטן שמוכן להסתפק רק בליטוף בתמורה להפגנת חיבה? מי שמכיר את החתולים הקבועים של האוניברסיטה, כמו "מלך הפורום" וחתולת "אל תיגע בי" מתחילת מסדרון חברה, ידע איפה למצוא את הנחמה הקטנה ומה צריך לתת בתמורה.

במקום מלחיץ כמו האוניברסיטה נדרשת כל עזרה אפשרית להפגת המתחים והחרדות, ומחקרים מראים כי החתולים בחיינו בהחלט תורמים לכך. אם יש לך חתול בבית אתה מסודר, אבל רוב הסטודנטים בקושי מצליחים להחזיק בדירה שלהם את השותפים. הם לא יכולים להרשות לעצמם חיית מחמד, מה גם שהדעות הקדומות בנוגע לחתולים לא תורמות לפופולריות שלהם. בדיוק בגלל המצב הזה נחמד שיש את האפשרות "לאמץ" חתול קמפוס בחינם. אפשר לחשוב על חתולי הקמפוס כשירות שהאוניברסיטה נותנת לסטודנטים כדי לעזור להם להוריד קצת מהלחץ השוחק, מעין "ציפרלקס" להמונים.

נקודה נוספת שתירשם לזכותם של החתולים היא התרומה שלהם לסניטציה ולסביבה של האוניברסיטה. כן כן, תרומה, לא פגיעה. אנשים בישראל נוהגים לחשוב על חתולים כעל מעבירי מחלות. מדוע? אולי זו הנטייה שלהם לאכול זבל… למעשה חתולים אוכלים גם מזיקים ומכרסמים שיכולים לפגוע באדם הרבה יותר, כמו חולדות ונחשים. מה עושים חתולי הקמפוס בלילות? אף אחד לא יודע. אולי אחרי כיבוי האורות, כשאפילו הספרנים הולכים לישון, יוצאים החתולים הסמוראים לחסל כמה ארכי-נבלים ארסיים?

אז נכון, לדרוך על ערימת גללים טרייה באמצע המסדרון זה לא בדיוק תענוג גדול. אבל כששוקלים את היתרונות מול החסרונות: כן, בהחלט טוב שיש חתולי קמפוס.

נתנאל בולגנגד // נתנאל בולג

 סטודנט במחלקה לאמנות, בצלאל

לכל בר דעת שלמד היסטוריה בכלל, והיסטוריה עולמית בפרט, ברור כי חלה טעות אי שם בתהליך התפתחות האדם מהקוף אל הסמארטפון. חוקרים רבים מצביעים על התרומה של ביות בעלי חיים לתהליך, אך רובם נוטים להתעלם מעובדה בסיסית, שיתכן ותשפוך מעט אור על עגמומיות הקיום האנושי. אף אחד לא התכוון לביית חתולים.

את התרנגולים בייתו בשביל השניצלים – גם עוף וגם משהו שיחזיק פרורי לחם. את הכלב בייתו כדי שיצוד, ישמור, ויפגין טיפשות בפומבי. אבל אין מחקר שמסוגל לנמק, ביושר אינטלקטואלי, מדוע בייתנו את החתולים. מדוע אנו זקוקים לטיפוסים מפוקפקים שיחיו על חשבוננו בלי לתרום אפילו טיפת שמחת חיים ליצורים הנחותים שמתהלכים סביבם? האם אי פעם ראיתם חתול רץ לבחור שיושב בדד על הדשא ודואג לספק לו חברה? במקרה הטוב הוא יחלוף לידו כדי לחכך את גבו השעיר בדיוק בנקודה אליה הוא לא מסוגל להגיע עם ציפורני המניקור שלו, וימשיך הלאה.

חתולים מעולם לא בויתו, להפך. הם בייתו את האדם עד שהצליחו להגיע למינון מדויק של רגשות אשם המכונים "אוי-איזה-מותק-נספק-לו-מזון-ואולי-הוא-יתייחס-אלינו". גזעים מסוימים של בני אדם טופחו כדי לדמיין רגשות של שמחה או נאמנות אצל בעל החיים הזה, שהמערכת הלימבית במוח שלו מסוגלת לייצר רק תיעוב ויוהרה תוך עטיית הבעה אצילית.

התאווה של החתולים לעטיית פרצופים מלאי הרהור קיומי, היא גם זו המושכת אותם למדעי הרוח והחברה. הם מסתובבים הנה והנה, מוכנים בכל רגע לתת בך מבט חמור סבר שיבהיר לך כמה מרתק ופורץ דרך המאמר שלהם – מאמר שעתיד להתפרסם ברגע שהם ירכשו בעלות על מוציא לאור של כתב עת חשוב במיוחד. אם עתיד ההשכלה החופשית חשוב לנו, עלינו להרחיק דמויות נבזיות אלו הלאה מן החיים האקדמיים.

ומה איתכם? בעד או נגד?

בוא להצביע בסקר שלנו בפייסבוק!

מודעות פרסומת