בליבי בוערת אש

שוטטות ירושלמית לוגו

קנאות, מסירות ובגידת אחים, שליט מטורף ואישה נועזת, היאבקות עירום של כהני דת ואפילו כמה פילים. לירון סופר מזמינה אתכם לסיור חנוכיות בוער במיוחד ברובע היהודי

// לירון סופר

חנוכיות1

צילומים: הדסה לב, שירה לוי וענת פז

סיפור חנוכה לא היה יכול להיות עסיסי יותר, ובמרכזו לא יכלה לעמוד עיר אחרת מלבד עיר הקסם וההוד ירושלים. מומלץ לתור את ירושלים דווקא בלילות בהם היא נמלאת באור נרות ולספר את סיפור נס חג החנוכה במקום התרחשותו: כל שעליכם לוודא הוא שתגיעו בדיוק בזמן להדלקת הנרות במרכז הרובע היהודי שבעיר העתיקה.

מזה 3000 שנה מהווה ירושלים מוקד עלייה לרגל, ותפקיד הירושלמים הוא להפגין חמימות בעיר הקרירה ולהכניס אורחים ללא תמורה. ניכר בתושבי הרובע שהם חשים את כובד האחריות הכרוכה במגורים כה קרוב לקודש, ומדי חנוכה רבים מהם פותחים את בתיהם ומזמינים אותנו להצטרף להדלקת נרות חגיגית. כך אתם עלולים למצוא עצמכם ללא אזהרה עומדים בבית זר, שרים בהתרגשות "מעוז צור", דחוקים בין אנשים שאינכם מכירים: דתיים, חילוניים, ירושלמים או לא – כולם ייתקעו בבית השני של השיר.

לאחר הדלקת הנרות, הדקו היטב את הז'קט וצאו החוצה לשוטט. המלצתי החמה היא ללכת לאיבוד בין סמטאות הרובע היהודי החשוכות, וככל שתעמיקו לתוכן, כך ירצדו לנגד עיניכם אלפי הבהובי נרות החנוכייה מחלונות ופתחי הבתים, אותם מקפידים תושבי הרובע להציג לראווה, למען ייודע נס החנוכה ברבים.

חנוכיות2

כיאה לעיר שצברה כמה אלפי שנים של חוויות, ירושלים תמיד תהיה נכונה לשחק איתכם את משחק הזיכרון. כל סמטה שתחלפו דרכה תלחש לכם להביט מעלה אל השלט שמציין את שמה. זו תהיה דרכה לזרוק אתכם למערבולת של תקופות ושמות, ועליכם יהיה לחשוב כיצד הם מתחברים דווקא לחנוכה. כך המשחק עובד: אם, נניח, עברתם ברחוב משמרות הכהונה (1), תוכלו להיזכר במעלליו של יאסון הזכור לשמצה שגזל מחוניו אחיו את משרת הכהן הגדול ושינה את פני ירושלים מעיר-מקדש לפוליס יוונית שבה מוסדות הלניסטיים כאצטדיון. "עד מעלה כזו הגיעה הַהֶלֵניוּת", מסופר לנו בספר המקבים, "עד אשר הכהנים חדלו להיות קנאים לעבודת המזבח, ובבזותם את המקדש ובעזבם את הקורבנות היו ממהרים אל כיכר ההתאבקות… על פי קריאת הדיסקוס". מיותר לציין כי משחקי הספורט, כנהוג בקרב היוונים, התנהלו בערום מלא. כך מובן התיאור לפיו אותם כהנים "מתייוונים" בושו במילתם וניסו למשוך עורלתם בכדי להסתירה. היום נמצא אצטדיון בירושלים, אולם קשה לתאר היכן נוכל למצוא היאבקות פומבית בערום. וחבל: הרי שוו בנפשכם איזה מחזה היה זה לצפות בתחרות בה הספורטאים והצופים הגברים לא לובשים דבר מלבד גרביים. על כך נאמר היו זמנים, וכל שנותר לנו הוא להתרפק ולשחק עם שלטים. שנמשיך?

רחוב היהודים (2), למשל, יכול להזכיר לנו את יהודה המקבי, וגם את יהודית אשר פיתתה אל מיטתה את המצביא הולופרנס שאיים על עמה. בתושייתה השקתהו עד שנרדם, ערפה ראשו, שיפדתהו על חרב מונפת וקראה לעמה לצאת למרד. ספר 'יהודית' השתמר דווקא כחלק מכתבי הקודש הנוצריים, ובימי הביניים נכרך בסיפור החנוכה. כך שבין אם התרחש או לא, קהילות יהודיות רבות בארצות ערב נהגו לציין את ראש חודש טבת שחל בחנוכה כ"חג הבנות" לזכר גבורתה, ולפנק את נשותיהם. כך שבנות יקרות, יהיה לגיטימי לדרוש תפנוקים, כי מגיע לכן.

מומלץ לבקר באחת מנקודות התצפית הרבות של הרובע היהודי, וביניהן תצפית גגות בקצהו של רחוב חב"ד (3) לכיוון השוק המוסלמי (לבאים מכיוון הרובע, המדרגות לתצפית יופיעו מימין), או ליד מנורת המקדש המשוחזרת במעלות רבי היהודה הלוי (4) , היורדות לכיוון הכותל. אולי אף נאה להרהר במהות החג דווקא במקום גבוה המשקיף על הר הבית, על מקום המקדש אותו יהודה המקבי שחרר מידי אנטיוכוס ה-4, טיהר וחידש בו את הפולחן. כיום אנו נוטים לשכוח שמאבק המקבים היה מאבק דתי לחלוטין. גזירותיו האכזריות של אנטיוכוס היו דתיות: הוא אסר לקיים את מצוות הדת וכפה לחללן. המקבים הובילו את היהודים להיאבק בקנאות על זכותם לקיים את תורתם בארצם. אפילו שהיו מעטים מול רבים, הם פעלו לשחרר את עיר מקדשם ולחדש בה את עבודת האל. עם זאת, לא מפתיע שחג החנוכה זכה לתהודה לאומית רחבה בעיקר בזכות התנועה הציונית, שראתה מופת וגבורה בעצם מאבק המקבים לחירות בארצם, ובנחישותם להשתחרר מעול הכובש היווני החזק והמדכא. אם תזדמנו לגלעד לוחמי הרובע בתש"ח ברחוב גלעד (5), תוכלו לחוש כמה עצמתיים בעינינו עד היום גילויי הגבורה שבמאבק כנגד-כל-הסיכויים. עם ישראל, המרבה להיאבק על קיומו, זוכר ברעד את אותם 150 מגינים מחוסרי נשק, שלחמו על ביתם כנגד הלגיון הירדני החמוש, על אף שאפסו סיכוייהם לנצחו. אין פלא, אם כן, שתרועת גבורת המקבים, שאף הצליחו לנצח את היוונים, מהדהדת עד ימינו.

אל תשכחו לסיים את הערב עם סופגנייה חמה ומתוקה. ברובע ובממילא אף תוכלו למצוא סופגניות בוטיק (לאמיצים בלבד…) כשהסופגנייה ביד, כל שנותר הוא להרשות לירושלים לעטפנו באורותיה, ולהתמוגג עד מה יפה ובלתי אפשרית היא העיר עליה לחמו אבותינו; ומה גדול הנס שנרותיה ונרותינו לא כבו לעולם, ויבערו בה הרבה אחרינו.

סופגניות

חנוכה שמח!

מודעות פרסומת