"באנו להקפיץ אתכם לשמים"

צאצאים של "כוורת", עם גיחות סגנוניות למיסיסיפי ובני ברק (צילום: לירון לבו)

צאצאים של "כוורת", עם גיחות סגנוניות למיסיסיפי ובני ברק (צילום: לירון לבו)

שממל בהופעת פרידה מ"הליום להמונים", הצוללת הצהובה, 1/10.

ההבטחה שבכותרת האלבום של שממל "הליום להמונים" מתגשמת במלואה – אם תחזיקו חזק הם יעיפו אתכם עד הגג. רון דרך נטרף בין שיניה של מפלצת מוזיקלית, וחזר, משולהב ומיוזע, כדי לספר.

שממל. השם אומר הכל: ג'יבריש מחוכם, סאונד מטורף. ההומור והנונסנס הם ללא ספק הסמל המסחרי של הלהקה המפלצתית, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם – בראש ובראשונה שממל עושים פשוט מוסיקה מצוינת.

את אלבום הבכורה המשובח של שממל "הליום להמונים", ליווה סיבוב הופעות שהסתיים בחודש נובמבר בקול תרועה רם, בהופעה ירושלמית בצוללת הצהובה. מול קהל משולהב, קופצני ומיוזע, ההופעה נפתחה עם שיר הנושא של האלבום, "הליום להמונים". זו הייתה הצהרה: "חבר'ה, לא באנו לשחק משחקים – באנו להקפיץ אתכם לשמיים".

באלבום ובמהלך ההופעה הלהקה משייטת בין סגנונות מוזיקליים ויוצרת היתוך בין פאנק, בלוז, סול, סווינג, קברט, שנסונים, מוסיקת ביג בנד משנות ה-20 ואפילו מוסיקה חסידית. למרות הריבוי, לא נוצר רושם של בלאגן סגנוני וססגוני, אלא של קול ייחודי. הייתי זוקף זאת לזכות שני החוטים המקשרים את כל השירים והז'אנרים: רוח השטות והשפה העברית. הטקסטים של שממל שנונים, חדים, מצחיקים, לעיתים סאטיריים, והכי חשוב, עבריים. בימים אלו הבחירה בשפה העברית אינה מובנת מאליה, ומציגה דווקא משהו מרענן ויחד עם זאת קרוב לבית. השפה של שממל מדגדגת בקלות את נימי העונג של המאזין, במיוחד כשמדובר בטקסטים ממש לא שגרתיים – בין השאר ישנם שיר פרידה משיער ("שלום חבר"), מכתב של וינסנט ואן גוך לאהובתו, המצורף לאוזן שמאל ("ואן גוך"), ושורות כמו "הנייר עוטף את האבן, האבן שוברת מספריים, ומספריים גוזרים את הנייר, מה שמראה לכם שבירוקרטיה זה בסדר" ("התפתחות שלילית"). שממל, המחדשת את מסורת הנונסנס והשטות העברית, היא באופן מובהק מצאצאיה הרוחניים של להקת "כוורת" המיתולוגית. אך לעומת כוורת, החבר'ה בשממל עשו כמה גיחות סגנוניות במיסיסיפי ובניו אורלינס, ואולי גם בבני ברק.

הלהקה עושה שימוש בהרמוניות מענגות ומדויקות להפליא, כמו עם הבס ששם את ה"אאא" בפאאאנק. אבל החוליה המרכזית בחוט השדרה של הסאונד השממלי, היא ללא ספק חטיבת כלי הנשיפה האימתנית. מידי פעם נפתח שיר בחצוצרה בלוזית, פעם אחרת פוצח אחד הסקסופונים בסולו מעושן, ולפרקים הטרומבון גורם לך להרגיש שהקרקס הגיע לעיר. בלהקה לא פחות מאחד עשר חברים, וכאשר הם מנגנים כולם בקול אחד, הגג פשוט נראה נמוך מדי.

לסיום, אנקדוטה קטנה אם עדיין לא השתכנעתם: במהלך ההופעות שעליהן אני כותב, אני נוהג לשרבט בפנקס כמה מילים כדי לשמר את הרושם שהותירו עליי השירים. במהלך הופעה זו רשמתי לעצמי: "ללא ספק השיר המקפיץ ביותר ברפרטואר של שממל", אלא שמצאתי את עצמי מוחק וכותב שורה זו שוב ושוב, עד שלבסוף הלהקה הכניעה אותי. נראה שפרט לטקסטים חדים, נונסנס משובח והרמוניות אימתניות, לשממל יש באמתחתם גם כמות בלתי נדלית של קפיצים.

לקריאה נוספת:

http://www.shmemel.com/

http://www.monocrave.com/shmemel-he.php

מודעות פרסומת