על הסיגד וה- Siegeשל יהודי אתיופיה

שבוע העולה 2012 בירושלים 13-22/11

אביבה ראובן, סטודנטית לחשבונאות

"מצבה של הקהילה איננו שפיר ורוב בני הקהילה מצויים במצב סוציו-אקונומי נמוך. את הבעיות הללו ניתן היה אולי לפתור באמצעות ההשתלבות בעולם האקדמיה, שכן כולנו יודעים שכיום, ללא תואר ראשון, הסיכוי להשתלב בשוק העבודה הוא נמוך מאוד. אלא שמתוך כלל אוכלוסיית הסטודנטים בארץ, הסטודנטים האתיופים מהווים אחוז אחד בלבד, אחוז הנמוך בהרבה מייצוגם היחסי באוכלוסיה".

בשבוע שעבר ציינה העדה האתיופית את חג הסיגד, חג עליה לרגל ויום צום של קהילת ביתא ישראל. במרכזו של חג זה עומד טקס חידוש הברית בין העם לאלוהיו, בדומה למעמד המתואר בתנ"ך, אותו קיימו עזרא ונחמיה בימי שיבת ציון. החג מצוין ביום כ"ט בחשוון, כ-50 יום אחרי יום הכיפורים, כאשר מטרתו להוסיף על חשבון הנפש הפרטי של יום כיפורים, חשבון נפש ציבורי. באתיופיה נהגו לעלות על הר ולקרוא מן האורית (תורה באמהרית); בישראל, בני הקהילה ממשיכים לקיים את חג הסיגד מידי שנה בכ"ט בחשוון בטיילת ארמון הנציב בירושלים. מתכונת החג שונה מבאתיופיה ורוב המנהגים מצויינים באופן סמלי, למעט התהלוכה המשותפת והתפילות. עם סיום התפילות בארמון הנציב יוצאים בני הקהילה בשירה ובריקודים לכותל המערבי.

אז איך זה שלא כל כך שומעים על החג הזה? ובכן, בדומה למדיניות כור ההיתוך הבן-גוריונית, מדינת ישראל נהגה בבואה לשלב את בני העדה האתיופית שהגיעו מתרבות שונה, לתרבות אחת משותפת, תוך התעלמות מהמגוון התרבותי שהביאו עימם העולים. אחת הדרכים להשגת אינטגרציה תרבותית היא חינוך, אך מרבית בתי הספר אינם מציינים את יום הסיגד כמו גם תכנים היסטוריים ותרבותיים אחרים, ודורות שלמים מתחנכים על ערכי חינוך ותרבות ישראליים הלוקים בחסר.

בשנים האחרונות חלו מספר שינויים העשויים להצביע על מגמת שיפור בשילוב תרבות ביתא ישראל בתרבות הישראלית. דוגמאות לכך הן חוק "חג הסיגד" שאושר בכנסת, הקורא למוסדות החינוך לציין חג זה באמצעות פעילות לימודית וחברתית, וכן הוספת פרק חובה בבגרות בהיסטוריה על עליות יהודי אתיופיה. בנוסף, הציבור הישראלי נחשף בהדרגתיות לתרבות של ביתא ישראל בעיקר דרך המוזיקה של אמנים כמו עידן רייכל, חמישיית אבטה בריהון, אסתר רדא ולהקתה, חגית יאסו שבתחילת דרכה, איילה אינגידשט ועוד.

ועדיין, מצבה של הקהילה איננו שפיר ורוב בני הקהילה מצויים במצב סוציו-אקונומי נמוך. את הבעיות הללו ניתן היה אולי לפתור באמצעות ההשתלבות בעולם האקדמיה, שכן כולנו יודעים שכיום, ללא תואר ראשון, הסיכוי להשתלב בשוק העבודה הוא נמוך מאוד. אלא שמתוך כלל אוכלוסיית הסטודנטים בארץ, הסטודנטים האתיופים מהווים אחוז אחד בלבד, אחוז הנמוך בהרבה מייצוגם היחסי באוכלוסיה. אחד המכשולים שעומדים בפניהם בתהליך הקבלה למוסדות להשכלה גבוהה היא הבחינה הפסיכומטרית, שלטעמי היא מוטת תרבות ולא מאבחנת כראוי את סיכוי ההצלחה באקדמיה של מי שגדלו בתרבות אחרת.

אני חושבת שראשי המוסדות להשכלה גבוהה צריכים לפעול למען קבלתם של סטודנטים אתיופים ולהקל בתנאי קבלתם. אולי זה הזמן שיתחילו ליישם את מה שמלמדים בפקולטאות למדעי החברה על שוויון זכויות והעדפה מתקנת.

 לקריאה נוספת:

על חג הסיגד- http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?item=2318 

, http://www.iaej.co.il/newsite/content.asp?pageid=967

מודעות פרסומת