שינויים בהרגלי הצריחה

בשותף

"אנו מנסים לשים סוף לבורות בנוגע לשאלה: מהיכן בא האוכל שלנו? מי מייצר אותו? אנו רוצים להפוך את תהליך הצריכה לשקוף יותר. כאזרחים, אנו מבקשים לדעת: מה קורה עם הכסף? איך נעשית חלוקת הכוח? האידיאל הוא להפוך את התהליך הבסיסי והפשוט ביותר של קניית אוכל לתהליך שקוף, מודע וריבוני יותר. זאת מטרת הקואופרטיב"

// אודי צמח

הכירו את "בשותף – קואופרטיב מרכז ירושלים", הצרכנייה השיתופית הפועלת בבית הספר הניסויי במרכז העיר, שאם להאמין להוגיו, מדובר ב"אחד המקומות הטובים להשפיע מהם על המציאות החברתית-כלכלית בירושלים".

הרעיון שעומד מאחורי כל קואופרטיב, או 'אגודה שיתופית', הוא פשוט: קבוצת אנשים מתאגדים להקמת מיזם עסקי כדי להגשים באמצעותו שאיפות כלכליות, חברתיות או תרבותיות. למעשה, כולנו מכירים קואופרטיבים גדולים שמנהלים עסקי ענק. חברת האוטובוסים "אגד" היא דוגמה מוכרת, אבל יש גם קואופרטיביים צנועים יותר. בשנה האחרונה, בעקבות העלייה במודעות החברתית והצרכנית, צצו יוזמות חדשות רבות, אולם רק חלק קטן מהן הצליח לקרום עור וגידים. לשם כך דרוש חזון, אורך רוח ועבודה קשה.

" זו אפשרות בשביל אנשים להיפגש ולחוות אחד את השני". הקואופ ביום הפתיחה.

אני נפגש עם טל אלסטר, מיוזמי הרעיון ואחד הפעילים המרכזיים בו, בחדרון עמוס בקופסאות קרטון מלאות מצרכים הנערמים על גבי מדפים, ששימש בעבר כמחסן לשרתי בית הספר, וכעת משמש כמחסן הקואופ. אלסטר פורש את השקפת עולמו בעודו תלוי על אחד המדפים ומחפש מקום לארגז קטניות. "תראה אותנו, למשל. האדם הממוצע נכנס לסופר, משלם כסף ומקבל תמורתו מוצר. זה תהליך סטרילי שכמעט ולא נוגע באדם. הוא לא מעורב בו. הקואופ מציע מודל אחר, של מודעות, שבו האדם הוא חלק ממשהו גדול יותר. הוא יכול לקנות מצרכים וגם לפעול בהתאם לאידיאולוגיה ולמצפון שלו".

איך אידיאולוגיה יכולה לבוא לידי ביטוי בקניית אוכל?

"אתן לך דוגמה: הדבש שלנו מגיע מכוורן פרטי בכפר מלל, משפחה שרודה דבש כבר 40-50 שנה. הלחם נקנה במאפיית הדקל, שאופה לחם טוב ומעסיקה נוער עם מוגבלויות. עם כל הכבוד לאוכל טוב ומחירים סבירים, האדם לא צריך להשאיר את החלק המוסרי שבו בצד, להדיר את האיכויות שלו ממעשה הקנייה. זאת התקווה שלי. מי שנכנס היום לסופר אומר לעצמו שלא במודע: 'אני לא חושב על פועלים בסין או על זיהום אוויר – אני שם הכל בצד עכשיו, וקונה את מה שהכי זול לי וטוב לי'. זאת אשליה; אנחנו נמשכים לדברים שטובים לנו למראית עין, אבל הם לא באמת טובים לנו".

אלסטר יורד מהמדף ואנחנו נכנסים לקואופ עצמו – כיתה שהוסבה למשך שעות ספורות לצרכנייה ארעית. שולחנות הכיתה צמודים לקירות ועליהם מסודרים מצרכים שונים: ירקות, לחם, קופסאות שימורים, מיכלים גדולים של קטניות, ביצי חופש, שמן זית, נס-קפה, סבונים ותמרוקים מתוצרת עצמית, שני מקררים קטנים ובהם מוצרי חלב ובירות. ליד הלוח יושבים שני 'קופאים' המשוחחים ארוכות עם 'לקוח', ולא נראה שמי מהם ממהר לשום מקום. החברים בקואופרטיב מתנדבים שלוש שעות כל חודש, בקופה, במחסן או בתפקידים אחרים. כל חבר הוא בעל מניה שרכש ב-300 שקלים. במידה ויחליט לעזוב, ייפרד מהמניה וכספו יושב לו.

בעתיד הם כן מקווים להעסיק עובדים, אבל אלסטר מבקש להבחין ביו עובדים של סופר לעובדים של קואופ. "העובדים בסופר מנוכרים, מדוכאים ומנוצלים יותר ממה שניתן להעלות את הדעת. אנחנו מקווים שאנשים ירתמו את הקישורים שלהם לעשות דברים בקואופ שחשובים להם. רוב הזמן שלי בקואופ הוא בלסחוב ארגזים, לא בלנהל שיחות, אבל אני מוצא בזה משמעות. זה הכול עניין של הקשר, אם הייתי עושה את זה בסופר הייתי מרגיש מנוכר ומנוצל. כאן אני מרגיש שזה שלי, אני מרגיש שאני עושה משהו משמעותי במרחב ולכן גם אם אני סוחב שקי אורז ומלפפונים, הפעילות שלי קריטית לתחושת הערך העצמי שלי".

איך קואופ נולד

"בירה?" שואל אלסטר ושולף שני בקבוקים של בירה שפירא מהמדף של המקרר. "אתה לא יכול לקנות", הוא עוצר אותי כשאני שולף ארנק מהכיס, "רק חברים יכולים. אני אקנה לך". אנחנו יוצאים עם הבירה לחצר בית-הספר ומתיישבים על אחד הספסלים, שם אלסטר פורש בפניי את תהליך הלידה של 'בשותף'.

אז איך הכול התחיל? של מי היה הרעיון?

"מטעמי אגו עדיף לא לומר מי היה היוזם. המון אנשים הצטרפו במהלך הדרך והיום הם סופר-מעורבים, ויש חבר'ה מההתחלה שעדיין בעניין. מידת המעורבות נקבעת על ידי האנשים. יש אנשים שמתנדבים שלוש שעות ויש כאלה שאחראים על עניינים יותר גדולים – חשיפה באינטרנט, קשר עם ספקים. הרעיון נולד אצל חבר שלי שגר בניו-יורק ונחשף לקונספט. בברוקלין יש קואופרטיב גדול בשם פארק סלופ (Park slope) – צרכנייה שיתופית שחברים בה יותר מ-15 אלף איש. הוא שיתף קבוצת חברים ברעיון והתחלנו להריץ את זה.

"'פארק סלופ' הוא אחד מהקואופרטיבים הגדולים והותיקים בארה"ב, שהוקם ב-1973. מה שמושך בדרך כלל את הצרכן האמריקאי היא חוויית קנייה נוחה ומהירה עם תמורה טובה למחיר. מבחינה זו, הקמתו של פארק סלופ – קואופרטיב שדוגל בשילוב של אידיאולוגיה בחוויית הצריכה – היוותה צעד חלוצי וחדשני של צרכנות חברתית. עד היום החברים ב'פארק סלופ' קובעים את המדיניות ואת היצע המוצרים בחנות באופן דמוקרטי. דוגמה לשילוב של אידיאולוגיה וצרכנות הוא הדגש של החנות על צריכה ירוקה, אך ההחלטות האידיאולוגיות לא מסתכמות באיכות הסביבה אלא נוגעות לעיתים גם לפוליטיקה בינלאומית, החנות החרימה מוצרים מדרום אפריקה במהלך שלטון האפרטהייד. בחודש מרץ האחרון אף עלתה הצעה להחרים מוצרים בישראל מנימוקים אידיאולוגיים, אך היא נדחתה ברוב גדול".

נדחתה ההצעה להחרים מוצרים מישראל. פארק סלופ, מקור ההשראה מניו-יורק.

אלסטר וחבריו עמלו חצי שנה על הוורסיה הירושלמית לפארק-סלופ, בניסיון להמציא את הגלגל למשהו שכמעט ולא קיים בארץ, ובתקווה לסלול את הדרך לבאים אחריהם.

"בסוף כולם קונים מהטייקונים"

"הקואופ מצוין", אומר אלעד (30), חבר קואופ המצטרף לשיחה. "זאת דרכנו להרחיב את ההשתתפות הדמוקרטית שלנו. ישראל הפכה להיות מקום שהמרחב הדמוקרטי בו מצומצם, הכול מופרט. לכאורה מעורבות חברתית בחנות זה דבר מוזר, אבל גם בקניות אנחנו רוצים להיות אדונים, בלי מבצעים או התייקרויות בגלל גחמות של בעלי הון. בסופו של דבר, כולם קונים מהטייקונים. גם צעירים וסטודנטים קונים בסוף בשופרסל. כאן זה לא בהכרח הסל הכי זול בעיר, אבל אנחנו לא חייבים לאף אחד, וגם כצרכנים אנחנו שומרים על הדמוקרטיה שלנו".

"אנשים מדברים על צמיחה, אבל מה עם תצרוכת מקומית?" מוסיף אלסטר. "הקואופרטיב מאפשר לקבוע לאן הכסף הולך. האם הוא הולך למי שעבד קשה, לחברות ששומרות על הזכויות של העובדים שלהם – זה בידיים של הצרכן. בקואופ האוכל שלך יותר טוב, המחירים יותר טובים כי אתה תדאג לזה. עכשיו אנחנו עדיין קונים מתנובה אבל ברור לנו שזו תחנה מאד זמנית. יש מתח: אנחנו רוצים להציע לחברים מוצרי חלב, אבל נעדיף מקום שלא התעללו בו בחיות והסביבה נשמרה בתהליך הייצור שלו".

סוג אחד של שמן זית

מה ההבדל בין חווית הקנייה אצלכם לבין חווית הקנייה בסופר רגיל?

"יש כאן חוויה של דלות. יש אנשים שנכנסים לסופר ורוצים לראות מולם שפע: עשרים סוגים של שמן זית – אחד מישראל, שניים מספרד, אורגני מפה ואחר משם. אנחנו שמחים שהקואופ מוכר שמן זית אחד – איכותי וטוב, במחיר טוב, שיוצר בתנאים טובים, שהעובדים שייצרו אותו קיבלו תנאים טובים, ושלא עבר 1000 ק"מ מהמקום שבו הוא יוצר עד למדף".

למה לא לאפשר מגוון?

"אין מלא מוצרים, בכוונה תחילה. הרברט מרקוזה כתב שאנשים בימינו סבורים שיש להם אינסוף אפשרויות ובחירות, בעוד שלמעשה הם משועבדים למנגנון מניפולטיבי שיוצר אשליה של חופש בחירה, כך שהבחירה שלהם מאוד מינימלית. הבחירה לגבי דרך החיים שלנו היא הרבה יותר משמעותית מאיזה סוג של קורנפלקס אנחנו קונים בסופר.

"הקואופ מנסה לתת לצרכנים שלו את המוצרים שהם רוצים יחד עם קיום הערכים שהאדם מאמין בהם – נתינת זכויות לעובדים, שמירה על איכות הסביבה – זה רעיון שמנוגד למה שמלמדים בביה"ס למנהל עסקים. שם מדברים על איך להוציא כמה שיותר מהלקוח. לפני שהקמנו את הקואופ נפגשנו עם בעלי מכולות שרצו ללמד אותנו איך לסדר את החנות. את החלב שמים בסוף כדי שהקונים יעברו דרך כל המוצרים בדרך לחלב, שוקולד וחטיפים שמים ליד הקופה כדי שיקנו אותם ברגע של בולמוס אחרון. הסופר בנוי כדי לנצל את החולשות שלנו. רותמים את כל המחקרים בפסיכולוגיה התנהגותית כדי לתרגם אותם לשורת רווח כזאת. אנחנו נשמח בעסק שיוציא את היפה שבאדם: לדאוג לצרכן, ליצרן, לאנשים הקרובים לאדם ולסביבה שלו. אנחנו רוצים לאפשר לאנשים להיות מי שהם, גם במקום כמו סופר".

"הבחירה לגבי דרך החיים שלנו היא הרבה יותר משמעותית מאיזה סוג של קורנפלקס אנחנו קונים בסופר".

יש דברים שלא תמכרו בסופר?

"אני לא חושב. הרעיון של עסק דמוקרטי הוא שאנשים יעצבו אותו כרצונם. עכשיו, למשל, מסיבות טכניות, אין בשר. אבל אם זה מה שחברי הקואופ ירצו, יהיה בשר. אבל נשמח אם זה יהיה ממקום מודע. לדעת מה קורה, מאיפה הבשר בא. למשל, אם אני גר בכפר קטן ובא לשוק המקומי, לחקלאי שגידל את הסלק, או למגדל התרנגולות, אני יודע מה קורה לחיה, מה עובר על החקלאי. כל התהליך שקוף מבחינתי. אנחנו מתכננים להביא את חברי הקואופ לסיור במקום מכינים את המוצר: לכפר בו מכינים את שמן הזית או למקום בו רודים את הדבש. נשמח אם אנשים יבינו מה עומד מאחורי כל שקיות הפלסטיק שהם קונים בסופר. אנחנו עדיין בתהליך של הבנת השרשרת וההשלכות של הצריכה –  אלו שאלות מאוד מעניינות בעיני".

"הבחירה לגבי דרך החיים שלנו היא הרבה יותר משמעותית מאיזה סוג של קורנפלקס אנחנו קונים בסופר". אלסטר (מימין) במסיבת הפתיחה של הקואופ

מי קהל היעד שלכם?

"עד עכשיו הקואופ היה בתקופת הרצה. פרסומים מפה לאוזן, דף באינטרנט שיעלה בשנה הבאה. הקהל הטבעי שלנו הוא סטודנטים, כי אנחנו כאלה. "רוח חדשה" והאגודה משתפים איתנו פעולה. אבל זאת שאלה: מי צריך להיות עמוד השדרה של הקואופ? איזה קהל אינו ארעי? סטודנט מתגורר כמה שנים בירושלים ועוזב. אנחנו עוסקים הרבה בשאלה הזו".

אלסטר מתייחס ל'בשותף' כאל מקום שיוצר מפגש, לעומת העולם המנוכר של הסופרים הגדולים. "קשה לי להיות בסופר. מישהו הולך בסופר, מפיל משהו, וקורא לעובד שינקה. קופאיות עומדות או יושבות שעות על גבי שעות בתנאים קשים. מערכות היחסים בין הקונים והמוכרים היא לא מה שהיינו רוצים לראות בין אנשים. כשאנחנו בקואופ אנשים באים במלואם: הם גם קונים, גם מדברים, וגם קצת הבעלים של המקום הזה. הם מרגישים שזה שלהם, יש להם אחריות. אנשים יותר במלאותם כשהם שם. איפה תמצא מקום שבו קוראים לאנשים לקנות את הקוטג' כי התוקף שלו נגמר עוד שבוע? מצד אחד זה חובבני, מצד שני זה נורא יפה. זה מחיר שכולם משלמים ביחד. יש ערבות אחד כלפי השני. חיפשתי מקרר ותוך שעה מישהו התקשר וסידר לנו מקרר. אנשים מפרסמים בקואופ הופעות שהם מעלים, הצגות, הפגנות שחשוב ללכת אליהם. זו אפשרות בשביל אנשים להיפגש ולחוות אחד את השני".

'בשותף' פתוח בימי שלישי בין 17:00-21:00 בבית הספר הניסויי, רח' רבי עקיבא 7. לפרטים נוספים ניתן ליצור קשר עם איתמר, ראש צוות חברים, בטלפון נייד 054-2472910 או  בפייסבוק.

מודעות פרסומת