שוויון צלעות

פותחים את הארון // ירושלמים מספרים על פרשת השבוע שלהם

והפעם: פפה אללו על פרשת "בראשית"

// פפה אללו הוא סגן עיריית ירושלים וחבר מועצה מטעם "מרצ"

"קשה לקבל את רעיון האימהות כעונש. ואכן, כיום ההורות כבר אינה נתפסת ככזו. היא הפכה להיות מרכז לחיים משותפים, המנוהלים דרך זוגיות שווה. עם זאת גם אם החברה שלנו כבר אינה מקבלת את רעיון העונש המקראי של הלידה, עדיין קיים הצורך להלחם על "העונש" השני: מקומה השווה של האישה"

כמו ילד יהודי טוב שהגיע מארצות הגולה, בהגיעי לגיל מצוות הונחיתי לעלות לתורה, להניח תפילין ולקרוא בפרשת השבוע. הפרשה שקראתי בעלייתי לתורה בבר המצווה הייתה "בראשית" וכך נקשר אליה תאריך יום הולדתי. מעניין שעל אף קרבתי המועטה לנושא הפרשה, חלקים ממנה מלווים אותי עד היום, במיוחד בריאת האדם כאיש ואישה.

הפרשה מציגה את האישה כצלע מצלעו ובשר מבשרו של האדם. מכאן אני מבין   שהאישה והאיש שווים הם – את המילה "צלע" ניתן להבין כ"צד" אחד, השווה לצידו השני. ובכל זאת, מה שמהווה עבורי קושי בפרשה הוא היחס בין העונשים שניתנו לשתי הדמויות החוטאות. האדם והאישה גורשו שניהם מגן עדן, אך בנוסף לכך קיבלה האישה עונש כבד משלה: ללדת בנים בצער ולחיות תחת מרותו של האדם.

קשה לי לקבל את החלוקה הזו בין האישה והאדם, במיוחד לאור הבריאה של שניהם כשווים. בנוסף לכך, מעבר לרעיון אי-השוויון בין השניים, קשה לי לקבל גם את רעיון האימהות כעונש. ואכן, כיום ההורות כבר אינה נתפסת ככזו. היא הפכה להיות מרכז לחיים משותפים, המנוהלים דרך זוגיות שווה. עם זאת גם אם החברה שלנו כבר אינה מקבלת את רעיון העונש המקראי של הלידה, עדיין קיים הצורך להלחם על "העונש" השני: מקומה השווה של האישה.

קמפיין נגד הדרת נשים באוטובוסים בירושלים

ישנם מקומות בעולם, כמו אמריקה הלטינית ואפריקה, שבהם רואים באופן ברור את דיכוי האישה. מנגד, ישנן גם ארצות סקנדינביה הנוחלות הצלחה רבה בתחום זה. בהשוואה למדינות המפותחות הללו מצבנו בישראל אינו טוב. השנה נתקלנו בירושלים בתופעה מכוערת של הדרת נשים מהמרחב הציבורי וניסיון של מחיקת האישה משטח המחייה, עד לכדי הפרדה של נשים וגברים באוטובוסים ובמדרכות. ישנם מגזרים בציבור הישראלי המרחיקים אותנו מהמטרה, והינם בעלי יכולת השפעה על החברה הישראלית כולה. כלומר, לא מדובר רק על הציבור החרדי האשם בהדרת הנשים. אל מול המגזר ה"דורס" את ערכי השוויון, ישנו מגזר פלורליסטי שותק, המנסה להתחשב ברגישויות של האחר. אנו שותקים ומקבלים את מרותו של הסקטור החרדי המאוגד.

אינני היחיד שמחזיק בדעה שאין לקבל את קיומה של תופעה זו. זוהי גם דעתן של תנועות של גברים ונשים, דתיים וחילונים, שקמו לאחרונה וגינו כל אקט של הדרה. התארגנויות אלה של הציבור הפלורליסטי, שנועדו להגן על כבודה וערכה של האישה, האם והאחות, זכו לתוצאות חיוביות. לפיכך אין זו גזרת גורל, אך אם לא נעמוד על המשמר התופעה עלולה לחזור. אף בכוחה של האמירה המקראית כי חטאה ועונשה של האישה היו גדולים יותר משל האיש, אין כדי להמעיט מהכרחיות השוויון בחברתנו.

לקריאה נוספת:

http://www.nrg.co.il/online/54/ART2/110/917.html

http://www.nrg.co.il/online/search.php?query=%F4%F4%E4%20%E0%EC%EC%E5

http://www.haaretz.co.il/news/education/1.1208346

מודעות פרסומת